שבועה לביטול מצווה בעקיפין

הרב דב קדרון

נדרים יז ע"א

כפי שהתבאר בתחילת המסכת, ההבדל העקרוני בין נדר לשבועה הוא שנדר חל על חפץ ואוסר על האדם ליהנות ממנו, ואילו שבועה חלה על האדם שנשבע שחל עליו האיסור. אחד ההבדלים שנובעים מכך הוא שנדרים חלים על דבר מצווה, כי אם אדם אסר על עצמו באמצעות נדר ליהנות מסוכה אין סיבה שתמנע מהאיסור לחול, והרי הסוכה אסורה עליו בהנאה ואין לו אפשרות לקיים את המצווה, אולם אם אדם נשבע שלא יישב בסוכה, מכיוון ששבועה אוסרת את המעשה על האדם, והאדם משועבד ומחוייב לקיים את המצווה – אין אפשרות להפקיע ממנו את החיוב הזה על ידי שבועה, ולכן השבועה לא חלה.

ב"בירור הלכה" מובאת תשובה של רב האי גאון (שערי תשובה סימן שלט) שפסק שאף באופן עקיף אין בכוחה של שבועה לחול ולבטל מאדם חיוב לקיים מצווה, לכן ציבור שנשבעו שלא לתת שום כסף עד שיתמלא תנאי מסוים, והתנאי עדיין לא התמלא, אולם הזדמן להם דבר מצווה שצריך להוציא עליו כסף – מכיוון שאין שבועה חלה על דבר מצווה, גם במקרה הזה אין להם להימנע מלהוציא כסף עבור המצווה בגלל השבועה, כי הכלל שאין נשבעים לבטל את המצווה חל אף על פי שכוונת השבועה לא הייתה לבטל שום מצווה, ורק באופן עקיף הזדמן הדבר, מכל מקום לעולם אין תוקף לשבועה לחול בניגוד לחיוב של מצווה שאדם או ציבור חייבים בהם.