נחשוב טוב - יהיה טוב / רפי זברגר

נדרים טז ע''א
 

הקדמה 

המשנה הראשונה בדף הינה המשך ישיר למשנה האחרונה בדף הקודם אשר הביאה לשונות של נדרים שאינם חלים לעומת המשנה שלנו המביאה אותן לשונות אך בשבועה והן חלים:
שבועה לא אוכל לך, הא שבועה שאוכל לך, לא שבועה לא אוכל לך - אסור.
• שבועה לא אוכל לך – כאילו אמר אני נשבע שלא אוכל משלך , והשבועה חלה
• הא שבועה שאוכל לך – משמעות דומה למקרה הקודם: נשבע שלא אוכל משלך. הגמרא תרחיב בנושא.
• לא שבועה לא אוכל לך – אין שבועה על מה שאיני אוכל ממך, אבל יש שבועה למה שאני כן אוכל משלך – לאור הכלל של ''מכלל לאו נשמע הן'' אנו מסיקים את המסקנה ההפוכה מדברים שאמר. הר'' ן מחדש לנו כי בדיני שבועות כלל זה תופס גם לשיטת רבי מאיר (שבדרך כלל לא סובר את הכלל הנ''ל) .
בכל השבועות הללו חלה השבועה והאדם נאסר במאכלים של חברו שנשבע שלא לאוכלם.
 

הנושא

הגמרא דנה על המקרה השני של המשנה, כפי שציינו בלימוד המשנה:
מכלל דהא שבועה שאוכל לך - דלא אכילנא משמע;
משמעות לשון השבועה במשנה ''הא שבועה שאוכל לך'' - שבועה שלא אוכל לך, כלומר, למרות שאמר ''שאוכל לך'' אנו מפרשים את כוונתו ''שלא אוכל לך'', ולכן משמעות השבועה שאסור לו לאכול מאכלים של חברו.
מקשה הגמרא סתירה למשמעות זו מלשון המשנה במסכת שבועות (י''ט:):
ורמינהו, שבועות שתים שהן ארבע: שאוכל ושלא אוכל, שאכלתי ושלא אכלתי;
ישנן שתי שבועות ביטוי האסורות מן התורה, ושניים שהוסיפו עליהם חכמים. שבועות על העתיד: נשבע שיאכל – אך בסופו של דבר לא אכל, או נשבע שלא יאכל אך בסוף אכל, הרי הן שבועות ביטוי מדאורייתא ומחייבות קרבן שבועת ביטוי. אך אם נשבע על העבר: שבועה שלא אכלתי והוא באמת אכל, או שבועה שאכלתי והוא באמת לא אכל – הינן שבועות מדרבנן שאינו מתחייב בקרבן שבועת ביטוי
מדקאמר שלא אוכל, שאכלתי ושלא אכלתי, מכלל דשאוכל לך - דאכילנא משמע!
מסיקה הגמרא מהחלוקה של המשנה, בין בלשונות ''חיוב'', ''אוכל'' או ''אכלתי'' לבין לשונות של ''שלילה'': ''לא אוכל'' או ''לא אכלתי'' כי לשון ''שאוכל'' משמעו שיאכל. וזה קשה להסבר במקרה השני במשנה, שם הסברנו כי לשון ''שאוכל'' משמעה ''שלא אוכל'' (נשבע שלא יאכל משלך חברו).
עונה הגמרא על כך שתי תשובות, אנו נתמקד בתשובה הראשונה של אביי:
אמר אביי, שאוכל - שתי לשונות משמע: היו מסרבין בו לאכול, ואמר אכילנא אכילנא, ותו שבועה שאוכל - דאכילנא משמע; אבל אמר לא אכילנא לא אכילנא, ותו אמר שבועה שאוכל - דלא אכילנא קאמר.
אביי אומר כי באמת ניתן לייחס ללשון ''שאוכל'' שתי משמעויות שהן תלויות הקשר של מה היה לפני השבועה:
• אם מפצירים (בלשון הגמרא מסרבין) באדם לאכול, והוא אמר ''אני אוכל, אני אוכל'', ולאחר מכן חוזרים ומפצירים בו לאכול, והוא אמר ''שבועה שאוכל'' – במקרה זה משמעות הלשון ''שבועה שאוכל'' כפי שאמר לפני כן – שיאכל. וזו משמעות הלשון במסכת שבועות.
• לעומת זאת, אם לאחר שהפצירו באדם לאכול הוא אומר ''לא אוכל, לא אוכל'', וחזרו שוב להפציר בו ואז הוא נשבע ואמר ''שבועה שאוכל'' אנו מפרשים את דעתו ואומרים כי כוונתו הייתה שלא יאכל, ועל כך מדברת המשנה שלנו.
יש דיונים בראשונים, מה סברת אביי בסתמא. כלומר, אם לא הפצירו באדם לאכול, והוא נשבע ואמר ''שבועה שאוכל'' האם משמעות לשונו היא שיאכל, או המשמעות היא שלא יאכל. הר''ן סובר כי יש מחלוקת בין שתי הגמרות מהי סברתו של אביי. לפי גמרתנו לא ידוע מה כוונתו, ולפי הגמרא בשבועות, סובר אביי כי כוונתו גם בסתמא שיאכל. 
 

מהו המסר

לפי תשובת אביי בגמרא שלנו משמע שלפעמים לשונו של אדם אינה מתבררת אלא לפי הקשר של הדברים בה נאמר אותו לשון. אם כן, משמעות אמירה תלויה בהקשר הדברים אשר נאמרו לפני כן באותו אירוע.
נפליג מכאן לקשר אחר שבין רגשות למחשבות. אילו רגשות אנו מרגישים בעקבות מחשבות קודמות שלנו. נקדים ונאמר כי בגדול, רגשות תלוית מאוד במחשבות קודמות שלנו.
כדי להמחיש זאת נציג שתי מחשבות של אדם לאותו אירוע, שכל אחת מהן מניבה רגשות שונים לגמרי:
אדם הוזמן לבית הוריו ורואה כי הבית חשוך. לכאורה אין אף אחד בבית, והוא ''מתבאס מכך''. אך להפתעתו, כשהוא פותח את הדלת, נדלקים האורות, וכל בני משפחתו הרחבה פוצחים בשירה אדירה ''היום יום הולדת...''
יתכנו מספר מחשבות (תגובות) של אותו בן אדם לאירוע זה:
• ''איזה מעצבן. שוב עושים לי זאת. איני לבוש כיאות, בא לי לברוח''.
• ''איזה כיף. בני המשפחה זכרו את יום הולדתי, למרות שאני בכלל שכחתי, ושוב אני זוכה לשמחה והוקרה רבה מצד כולם כלפי''.
המחשבה הראשונה מביאה לידי כעס, מירמור, צער וכדו', לעומת זאת, המחשבה השניה הגורמת לשמחה, התלהבות וכדו'. כלומר, רגשות שאנו מרגישים תלויים מאוד במחשבות שלנו. אם אנו חושבים בכיוון שלילי ולא טוב, הרי שהרגשות שלנו תהיינה בהתאם: שליליות, כעסים וכדו'. אך אם מחשבותינו יהיו לטובה, ראיית הדברים באור חיובי וטוב, הרי שגם נרגיש בהתאם.
מסקנת הדברים ברורה לגמרי: נחשוב טוב, ואז בעז''ה נרגיש טוב וגם יהיה טוב. 
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]