ספק נזירות חמור מודאי / נדרים יט ע"ב
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
בסוגייתנו נאמר כי במקרה בו ישנו מצב הלכתי אשר חמור יותר כשהוא נעשה מספק מאשר כשנעשה במקרה של ודאי, אזי אין אדם מכניס את עצמו לאותו ספק; כלומר, במקרה מסוג זה דעתו של אדם היא רק לדבר המבורר בוודאות:
"כל שספיקו חמור מודאו, לא מעייל נפשיה"
בעלי התוספות הציעו שני הסברים כהסבר לכך שספק נזירות חמור מודאי:
א. משום שלא ניתן להביא קרבן חטאת מספק הנזיר אינו יכול להתגלח כהלכה, ומסיבה זו עדיף לו שלא תחול הנזירות מאשר שתחול ולא יוכל לקיים את דיני הנזיר כפי שנדרש.
ב. משום שנזיר הספק אינו יכול להתגלח, שהרי ישנו חשש שמא הוא לא נזיר כלל, ואזי הוא עשוי לעבור על איסור הקפת ראש.
בהסבר השני של בעלי התוספות ישנו קושי ממשי, שכן לגבי אשה לא שייך איסור הקפת הראש ואם כן מדבריהם בהסבר השני משמע שלגבי אשה שנודרת נזירות יהיה הדין שונה 'סתם נזירות להחמיר' ודבר זה לא סביר שיהיה שוני בין הדין באנשים לבין הדין בנשים. מסיבה זו יתכן לאמץ את ההסבר הראשון של בעלי התוספות.
בעלי התוספות במסכת נזיר (דף ח ע"א ד"ה שיהא) העלו את השאלה המתבקשת: מדוע ספקו חמור מודאי - הרי סוף סוף הנזיר יכול לקבל על עצמו נזירות חדשה על תנאי. תשובתם לתמיהה זו היא שישנו חשש שמא הנזיר נטמא קודם שהתנה ומשום שהוא ספק נזיר הוא אינו יכול להביא אשם מספק. כלומר, על אף שמדובר בחשש רחוק – בכדי שיוכל לצאת מהספק יהיה צריך לנדור נדר נוסף, מכל מקום מסתבר לומר שבנדר הראשון הוא אינו רוצה להכנס משום שבין כך ובין כך יהיה צריך לנדור פעם נוספת.
