קדושת הנזיר / נדרים יח ע"א
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
בסוגייתנו מבואר כי מדרשת הכתוב 'נזיר להזיר לה' ' (במדבר ו, ב) אנו למדים שניתן להחיל נזירות על נזירות; רבי ניסים גירונדי (חידושי הר"ן על מסכת נדרים דף יז ע"א במשנה) כתב שהנזירות השניה שמקבל הנזיר חלה מיד אך ימי מניינה חל מתום הנזירות הראשונה:
"אם אמר הריני נזיר הריני נזיר דחייב על כל אחת ואחת אלא איידי דתנא גבי שבועה שלא אוכל תנא נמי גבי נזיר אם אוכל וחייב על כל אחת ואחת דאמרינן לומר דחייב לנהוג נזירות על כל קבלה וקבלה וכי אמר הריני נזיר הריני נזיר דחייב שתי נזירות ומונה שלשים יום ומביא קרבן וחוזר ומונה שלשים יום ומביא קרבן ונפקא לן בגמרא מ'נזיר להזיר' וקרי ליה להאי גוונא נדר בתוך נדר לפי שהנזירות שניה היא חלה בתוך זמן הראשונה אלא שאי אפשר לו שימנה אותה עד שימנה את הראשונה דאם איתא דלא חיילא בשעת נדרו היאך תחול לאחר מכן והרי אינו נודר באותו זמן וכיון דלא חיילא השתא לא חיילא נמי בתר זימנא, אלא ודאי מהשתא הוא דחיילא ומשום הכי קתני יש נדר בתוך נדר".
לדבריו של רבי ניסים, ניתן היה לסבור כי אדם המקבל על עצמו נזירות למעשה רק מקבל על עצמו מצוות ואיסורים שנוגעות לנזיר, אולם לא כך הדבר. נכון יותר לומר כי אדם המקבל על עצמו נזירות מקבל על עצמו 'קדושת נזיר', וממנה נגזרות המצוות והאיסורים שהתורה הגדירה למי שמקבל על עצמו קדושה זו. הסיבה שאנו זקוקים לדרשת הכתוב היא משום שהיה אפשר להניח שכשם שלא ניתן להקדיש בהמה אחת לקרבן פעמיים, כך גם הנזיר לא יכול להקדיש את עצמו פעמיים ונזירות לא תחול על נזירות.
הסיבה שמניין ימי הנזיר מתחיל רק לאחר סוף ימי הנזירות הראשונים הוא עניין טכני - לא ניתן לקיים את שני המניינים ביחד; לכן ניתן לומר כי גם הנזירות השניה חלה מיד ורק מניין הימים שלה מתחילים לאחר סוף ימי הנזירות הראשונה; העובדה שהנזיר לא התכוון לקבל על עצמו שלושים יום נוספים אינה רלוונטית כלל משום שצד זה של מניין הימים הנוספים לא נובע מעצם קבלת הנזירות (בה רצה האדם) אלא ממה שהתורה הגדירה למי שמקבל על עצמו את קדושה זו.
