צעדי מנע / רפי זברגר

נדרים יג ע"ב

הקדמה 

בסייעתא דשמיא אנו מתחילים את הפרק השני במסכת. בפרק הראשון עסקנו בנדרים אסורים, והפרק הזה יתחיל ב"נדרים מותרים'', כלומר נדרים שאינם חלים ואינם תקפים.
נקדים ונלמד את המפרש (רש''י) בסוף המשנה הראשונה המסביר את העיקרון של כל המקרים במשנה זו:
דכל הני לאו דבר הנדור הן אלא דבר האסור דממילא מיתסרי בלא נדר ואין נודרים בדבר האסור.
הזכרנו בשלהי הפרק הקודם את העיקרון הזה, אשר מקורו ממשנתנו, הקובע כי אפשר להתפיס נדר רק על ''דבר הנדור'' ולא על ''דבר האסור''. דבר אסור הינם דברים אסורים מן התורה, ואם אדם מתפיס ואומר שהנדר יהיה כמותם – הנדר אינו חל. אך אם אומר כי הנדר יהיה כמו דבר שבבסיסו אינו אסור, אלא רק מכוח נדר קודם של אדם, הרי הנדר חל. "דבר הנדור" הקלאסי והמרכזי הינו קרבן (בהמה למשל) שעליו מתפיסים את הנדר, שבעצם לא היה אסור עד אשר הקדישו אדם והחיל עליו קדושה.. 
 

הנושא

ואלו מותרין: חולין שאוכל לך,
אם אמר חולין מה שאוכל לך ברור שאינו אוסר על עצמו מאומה. הגמרא מיד בתחילתה מדייקת בדין זה, שאם אמר לחולין שאוכל לך, אנו מפרשים זאת ''לא חולין שאוכל לך'' ובמקרה זה הנדר יחול לשיטת רבי יהודה הסובר ''מכלל לאו אתה שומע הן''.
כבשר חזיר, כעבודת כוכבים, כעורות לבובין, כנבילות וטריפות, כשקצים ורמשים,
כל הדברים הללו אסורים מן התורה: בשר חזיר, עבודת כוכבים, שקצים ורמשים.
נעיין בפירוש הר''ן להבנת ''עורות לבובין'':
ואסורין בהנאה שאין להם בטלה כעורות לבובין שהיו תקרובת לעבודת כוכבים שהיו נוקבין העור כנגד הלב והיו מוציאין אותו כשהוא חי
הר''ן מוסיף על המפרש ואומר כי האיסורים במשנה הינם גם איסורי הנאה שאין אפשרות לבטל אותם (בניגוד לאיסור מכוח נדר, שאפשר להתיר או להפר אותו). ודוגמא לכך הן עורות לבובין של בהמה שהיו מוציאים את ליבה (של הבהמה) דרך חורים שעשו בעור, דבר ששימש לעבודה זרה, וזהו ''תקרובת לעבודה זרה''.
מוסיף הר''ן ומתאר את חומרת האיסור של ''תקרובת לעבודה זרה'':
וחמירי מעבודת כוכבים דנהי דעבודת כוכבים אית לה בטלה תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטלה ותנא נמי שאסורין באכילה בלבד ויש בהן טומאה כנבילות ושטומאתן חמורה בכעדשה כשקצים ורמשים.
עבודת כוכבים ניתן לבטל, אך תקרובת לעבודה זרה, כמו עורות לבובין אין אפשרות לבטל. כמו כן הם טמאים כמו נבלה, ושיעור טומאתם הינו כעדשה בדומה לשרצים הנטמאים בשיעור קטן כזה.
כחלת אהרן וכתרומתו - מותר
דינים אלו גם צוטטו בסוף הפרק הראשון, והם הפרשת חלה ותרומה גדולה הניתנים לכהן ואסורים לזרים.
הר''ן מדקדק ומעיר כי למרות שתרומה וחלה הם דברים שאדם נודר ומחיל עליהם שם תרומה וחלה, ולאור זאת היה הנדר צריך לחול, אך מכיוון שלאחר ההפרשה הם אסורים מן התורה הם נקראים ''דבר האסור'', שאם אדם מתפיס את נדרו עליהם – אין הנדר חל.
מסיימת המשנה בהלכה הבאה:
האומר לאשתו הרי את עלי כאימא - פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל ראשו לכך.
הנודר ומתפיס על אשתו נדר איסור כמו שאמו אסורה עליו, הרי זה ''דבר האסור'' והיה צריך להיות מותר, והגמרא העמידה מקרה זה בעם הארץ שלגביו יש לפתוח פתח לנדר זה. נלמד את הסברו הראשון של הריטב''א:
אין מודיעין לו שאינו נדר כלל אלא פותחין לו בפתח או בחרטה שלא ירגיל לעשות כן ושמא יאסרנה עליו בדבר הנדור ואתי למישרי לכך צריך עתה להישאל על נדרו.
כאמור, מעיקר הדין נדר של ''הרי את עלי כאמא'' אינו חל כלל וכלל, כיוון שהינו נדר ''בדבר האסור''. בכל אופן פותחים לו פתח ושואלין על הנדר כמו בנדר רגיל, כדי שיתחרט על נדרו, ובכך לא יהא רגיל לנדור אחר, שבו יאסור את אשתו בדבר הנדור, ובמקרה זה הנדר יחול ויצטרכו באמת לשאול על נדר זה. 
 

מהו המסר

חכמים חייבו לפתוח פתח ולשאול על הנדר באדם ''האומר לאשתו הרי את עלי כאמא'' למרות שמעיקר הדין אין צורך בכך, רק כדי שלא יהיה רגיל לנהוג בדרך זו.
אנו לומדים מדין זה, כי לפעמים אנו עושים ''צעדי מנע'' שאינם נצרכים באותו רגע, אך ורק כדי ליצור סייג והרחקה למצבים אחרים יותר בעייתיים, זוהי בעצם משמעות הכתוב במשנה ''שלא יקל ראשו לכך''.
גם במסגרות אחרות כמו משפחה, חברים וכדו' מומלץ לנהוג בדרך זו, ולקבוע כללים וסייגים, גם במצבים שמצד הדין אינם נדרשים, וזאת כדי למנוע תקלות בהמשך הדרך.  
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]