איך ליהנות מהעולם הזה?

הרב דב קדרון

נדרים י ע"ב

נאמר בתורה לגבי נזיר (במדבר ו, יא): "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ". אומר על כך רבי אלעזר הקפר ברבי: וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים ק"ו: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה! מכאן, כל היושב בתענית נקרא חוטא.

הסביר זאת הרה"ג יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל (איש ההלכה גלוי ונסתר, ובקשתם משם, עמ' 207-208, מובא בלקט ביאורי אגדות) שבניגוד למחשבה הכללית שהתייאשה מבחינה מוסרית מן הטבע הגשמי שבאדם והתמכרה לרוחני-השכלי, הכריזה היהדות על גאולת הגוף: פדות המציאות הביולוגית ממעבי חשכת היצרים הבהמיים. היהדות רובה ככולה כרוכה בחיים הגופניים. נושאי ההלכה המה איברי האדם...

קדושת גופו של האדם, זיקוק החיים הבהמיים על כל שפעת תאוותיהם ויצריהם והעלאתם למדרגת עבודת האלקים - היא מטרת ההלכה. אולם זיקוק זה אינו מתקיים באמצעות שלילה וסגפנות, כי אם ע"י הטבעת כיוון ותכליתיות על החיים הטבעיים...

הגורם ההלכתי מאציל את הוד השכינה על הגוף. ההלכה מצווה על האדם להתענג על הדר הבריאה וזיווה במידה לא פחותה מאיש התענוג. ברם, הנאת איש ההלכה היא מתוקנת ומהוקצעת ומצורפת - הנאת אדם שחדר לתוך כבשונה של התאווה ועמד על צביונה...

מעולם לא אסרה תורה את הנאות העולם הזה על האדם ולא תבעה ממנו סיגופים ועינויים. ההלכה שונאת את התוהו שבתענוג, ההנאה, שעליה ממליצה ההלכה, איננה מוגזמת, אינטנסיבית, הגורמת לגירוי העצבים ושכרון החושים. ברם יש בה מיפי העידון ותפארת האסתטיות שבחיים.