לשאת בת עם הארץ
"הנושא אישה יבדוק באחיה" - כך למדה הגמרא (ב"ב קי,א) מהדגשת התורה "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה" (ו,כג). עוד הגבילה הגמרא (פסחים מט,ב) שאסור לאדם לשאת בתו של עם הארץ, והדבר נלמד מהפסוק "ארור שוכב עם כל בהמה" (דברים כז,כא). רש"י פירש בפסחים, שבנות עם הארץ "דומות לבהמה שאין להן לב להבין". מה תעשה אפוא אישה שגם אחיה וגם אביה אינם מאנשי המעלה?
הפתרון הוא בדיוקו של הט"ז (אה"ע ב,ג) מדברי רש"י: "שדומות לבהמה שאין להם לב להבין כי חייך ואורך ימיך" - כלומר, מדובר בבת שאינה מבינה את ערך לימוד התורה, ומעדיפה שבעלה יעסוק בסחורה המעניקה פרנסה בעולם הזה, ולא בתורה שמבטיחה רק את העולם הבא. ולכן מסיק הט"ז: "שאם נמצא בת לעם הארץ שהיא חכמה ומבינה ענין שזכרנו" [שהתורה היא חייך בעולם הזה, ואורך ימיך בעולם שכולו ארוך], אין איסור לשאתה.
הצרה היא שברש"י שלפנינו (בדפוס וילנא, וכך גם בכתבי יד של רש"י) המילים "כי [היא] חייך ואורך ימיך" כלל אינן חלק מפירושו להשוואת הגמרא את עם הארץ (או בתו) לבהמה, אלא מילים אלו הם ציטוט של רש"י מתוך המשך הסוגיה (דברי ר' אלעזר שאסור להתלוות בדרך לעם הארץ), כדיבור המתחיל. ואם כך, התכונה שמייחס רש"י לבנות עמי ארצות, "שדומות לבהמה שאין להן לב להבין", כלל אינה קשורה להערכתן את לימוד התורה (כדיוקו של הט"ז), אלא לכושר ההבנה הכללי שלהן.
מנין לקח הט"ז את חיבור דיבור המתחיל הבא לפירושו? כך מופיעים הדברים ברש"י בדפוס ונציה: "שדומו' לבהמה שאין להן לב להבין שהיא חייך ואורך ימיך".
