מדוע להשאיר אוכל בצלחת?
הרב דב קדרון
נדרים ו ע"ב
בגמרא מובאת ברייתא האומרת שאדם יכול לעשות את כל שדהו פאה, אולם הראשונים מסבירים על פי דברי הירושלמי שלפני שאדם מתחיל לקצור את שדהו לא חל כלל חיוב פאה, ורק לאחר התחלת הקצירה, כאשר נתחייבה השדה בפאה ניתן להגדיר שכל התבואה שנשארה מיועדת לעניים למצוות פאה.
נמצא שאין אפשרות לייעד שדה שלמה לשם מצוות פאה.
בעל ספר ברית שלום (בראשית פרשת תולדות) כותב שיש בזה רמז למה שאמרו חז"ל (עירובין נג, ב) משיירין פאה בקערה, וכך נפסק להלכה (שולחן ערוך אורח חיים סימן קע סעיף ג):
משיירין פאה בקערה, כל אחד מהאוכלים, והוא מאכל השמש.
כי בזמן ההוא היו רגילים לתת את שאריות האוכל למלצר המשרת בסעודה, וכאשר משאירים אוכל בקערה עושים זאת כדין פאה, שאין משיירים שדה שלימה לפאה, והוא הדין במה שמשיירים בקערה משיירים מקצת המין ולא מין שלם.
אמנם בזמננו כותבים הפוסקים שאין נוהג דין השמש, אולם בכל זאת כתב הבן איש חי (בהר אות י"ד, עפ"י התוס' עירובין נ"ג ב) שיש עוד טעם לשייר אוכל בצלחת, משום שאדם נראה כרעבתן אם אינו משייר. ולטעם זה אין צריך לשייר מכל מין מאכל כמו שהיה בזמן שנתנו לשמש, אלא די שמשייר מעט ממאכל כלשהו בצלחת.
