מה מתואר בלשון בני אדם?
הרב דב קדרון
נדרים ג ע"א
בגמרא מובאת מחלוקת האם "דברה תורה כלשון בני אדם".
הרמב"ם (מורה נבוכים א,כו, מובא בלקט ביאורי אגדות) כותב שיש עניין שבו הדבר מוסכם שדיברה התורה בלשון בני אדם, והוא: תיאוריו של הבורא יתברך.
מכיוון שרוב בני האדם כאשר הם שומעים שמשהו קיים הם מניחים שהכוונה היא למשהו גשמי, פיזי, שקיים במציאות שמוכרת לנו על פי החושים שיש בנו, כאשר התורה מתארת את הקב"ה הוא מתואר בתארים המורים על גשמיות, כדי שאנשים יבינו שבורא העולם חי וקיים ונמצא במציאות.
בנוסף לכך, כדי שאנשים יבינו שאין בבורא יתברך שום חיסרון, אין בשום מקום בתורה תיאור שמתאר אותו באופן של חיסרון או העדר, משום כך הוא לעולם לא מתואר באכילה ושתיה ולא בשינה ולא בחולי ולא בחמס ולא במה שידומה לזה.
יתר על כן, כדי שאנשים יבינו שהוא שלם בכל מיני השלמות האפשריים, כל מה שנחשב אצלנו שלמות מיוחס אליו, כגון פעולות של תנועה: ירד ועלה הלך וניצב ועמד וסבב וישב ושכן ויצא ובא ועבר, למרות שכל הפעולות הללו שייכות רק למי שהוא בעל גוף, ובעצם הצורך בפעולות התנועה הללו מורה על חיסרון מסוים, של מי שלא יכול להשיג את מטרתו בלי לבצע אותן, וזה לא שייך לקב"ה שאין לו גוף ולא דמות הגוף ונמצא בכל מקום. בכל זאת מכיוון שאצל ההמון לפי המקובל בלשון בני אדם, פעולות של תנועה אינן נחשבות לחיסרון, התורה משתמשת בהן.
