איך מנצחים את הסטרא אחרא / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
נדרים כ ע"ב
וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד.
יש כל כך הרבה פיתויים בעולם. כל כך הרבה מסיחי דעת ותאוות שמקיפות אותנו. האם זה הגיוני בכלל לבקש מאיתנו לעמוד בכל הפיתויים הללו?
תשובה לשאלה זו מעניק רבי שניאור זלמן מליאדי (לקוטי תורה, בלק עד, ג). הוא מסביר שאמנם הסטרא אחרא ("הצד האחר", שמזין את כל מה שלא קשור לקדושה), נבראה בידי הקב"ה, אולם את כוחה הגדול היא יונקת מתשומת הלב שמעניק לה היהודי.
כאשר יהודי שקוע בתאוות, הוא נותן להם סוג של לגיטימציה, אפילו אם לא מדובר בתאוות איסור אלא היתר. משום שעצם מתן תשומת הלב של היהודי לעולם הזה ולחומריות שלו, מפנה את תשומת הלב של הקב"ה לעולם הזה, ואם הוא מפנה את תשומת הלב לעולם הזה, הרי שבעולם הזה אמנם יש גורמים אובייקטיבים, אולם ישנם גורמים שליליים גם כן.
לאור זאת הוא מסביר את הפסוק (תהילים קכא, ה) "ה' צלך", לפיו הקב"ה אומר לנו כביכול: אני הצל שלך, ולאן שאתה הולך אני הולך איתך. אם תלך לעולם הזה, אני אלך איתך, ואם תפנה לו עורף, גם אני אפנה לו עורף יחד איתך.
על יסוד זה הוא מסביר גם את התנהגותו של רבי אליעזר עם אשתו. שכן רבי אליעזר ידע והבין שלעודף ההתלהבות בענייני העולם יש מחיר, והוא - חיזוק כוחו של העולם מול כוח הקדושה.
לכן, בפעם הבאה שנפנה את ערפנו לתאוות העולם, ונתייחס אליהם בקרירות, נדע שהפעולה שלנו היא בעלת אפקט עצום על כל מערכות העולם, משום שיחד איתנו גם הקב"ה סובב את גבו לעולם ותאוותיו.
