החלטות מהירות / רפי זברגר

כתובות קי ע''א

הקדמה 

המשנה השניה בדף (מתוך ארבע משניות) מסיימת את שבע הלכות של אדמון וחכמים:
שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה,
ראובן הוציא שטר חוב על שהלווה לשמעון סכום כסף. במקביל שמעון הוציא שטר חוב לראובן על שגם הוא הלווה לראובן אחרי ההלוואה הראשונה. צריך לומר כי לראובן ושמעון אין כסף מזומן, ומדובר על גביית נכסים הדדים בין שניהם. השאלה היא כיצד נוהגים במקרה משונה זה.
אדמון אומר: אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני?
אדמון פוסק כי שמעון יכול לטעון כנגד ראובן, אם אמנם אני חייב לך כפי ששטרך מעיד לכאורה, כיצד אתה לקחת ממני הלוואה מאוחרת יותר, כאשר אני שמעון חייב לך כסף. לכן כנראה שאיני חייב לך מאומה (או שהשטר מזויף או שההלוואה נפרעה כבר).
וחכמים אומרים: זה גובה שטר חובו, וזה גובה שטר חובו.
חכמים חולקים וסוברים כי כל אחד יכול לגבות על ידי שטרו מהשני.
בכל מקרה יש להבין על איזה מקרה חכמים מדברים, שהרי לכאורה אין כל משמעות בפירעון הדדי של החוב. על כך הדנה הגמרא בתחילתה ונצטטה בהמשך המאמר. 
  

הנושא

אתמר: שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה, רב נחמן אמר: זה גובה וזה גובה;
ישנה מחלוקת אמוראים בדומה למחלוקת התנאים במשנה. רב נחמן פוסק כחכמים שכל אחד גובה מהשני את חובו.
רב ששת אמר: הפוכי מטרתא למה לי? אלא זה עומד בשלו וזה עומד בשלו.
רב ששת מעלה את תמיהתנו שהעלנו בדברי חכמים במשנה: מה טעם בהחלפת הדדית זה מזה, ולכן הוא פוסק כי כל אחד משאיר את כספו אצלו ולא מתבצעת גביה הדדית. יש לומר כי מדובר על סכומי הלוואה זהים, שהרי אחרת יש ללווה בסכום גבוה יותר להחזיר לשני את ההפרש בין ההלוואות.
גם כאן הגמרא מנסה להבין על אילו מקרים מדובר במחלוקת האמוראים (וממילא כך נבין גם את מחלוקת התנאים).
דכולי עלמא - עידית ועידית, בינונית ובינונית, זיבורית וזיבורית, ודאי הפוכי מטרתא הוא,
פשוט לגמרא שאם יש לשניהם אותו סוג קרקע, עידית (קרקע מעולה), בינונית או זיבורית הרי ברור שאין שום טעם להחליף קרקע בקרקע זהה.
כי פליגי - דאית ליה לחד בינונית ולחד זיבורית, רב נחמן סבר זה גובה וזה גובה, קסבר: בשלו הן שמין, אתי בעל זיבורית וגבי ליה לבינונית דהוה גביה עידית, ואתא ההוא ושקיל זיבורית;
כדי להבין את האוקימתא של הגמרא בה יש משמעות למחקות האמוראים נקדים מספר הקדמות:
1. גביית בעל חוב היא מקרקע בינונית (אם יש מספר קרקעות). אם יש ללווה קרקע אחת בלבד גובה ממנה.
2. ישנה מחלוקת כיצד קובעים מהו סוג הקרקע. האם בחינה סובייקטיבית (''בשלו הן שמין''), כל אחד לפי הקרקעות שברשותו, או שמא קביעה ''אובייקטיבית'' כללית, איזו קרקע נקראת זיבורית, איזה בינונית ואיזו עידית (''בשל כל אדם הן שמין''). נלמד מיד כי בנקודה זו חולקים האמוראים.
הגמרא מעמידה את מחלוקתם שלאחד יש קרקע בינונית ולשני זיבורית. רב נחמן סובר ''בשלו הן שמין'' ולכן יש נפקות לגבייה ההדדית בין שניהם. אם בעל הזיבורית גובה קודם (יוסבר הטעם בהמשך הגמרא) הרי שהוא גובה קרקע בינונית מהשני, אך לאחר מכן יש ברשותו שתי קרקעות, זיבורית ובינונית. ומכיוון שהוא סובר ''בשלו הן שמין'' הרי שהקרקע הבינונית הפכה להיות אצלו קרקע עידית (הטובה ביותר), ולכן השני יגבה מהקרקע השניה שהיא הזיבורית.
ורב ששת אמר הפוכי מטרתא למה לי, קסבר: בשל כל אדם הן שמין, סוף סוף כי אתי ההוא - בינונית דנפשיה קשקיל.
רב ששת חולק וסובר ''בשל כל אדם הן שמין'', ולכן אחרי שבעל הזיבורית גובה מהשני את הבינונית, חוזר השני וגובה בחזרה את הבינונית שנלקחה ממנה זה עתה (בינונית אובייקטיבית) ולכן הוא סובר כי אין כל משמעות לגבייה הדדית.
ולרב נחמן, מאי חזית דאתי בעל זיבורית ברישא? ליתי בעל בינונית ברישא וליגבי זיבורית, וליהדר וליגבי ניהליה!
שואלת עתה הגמרא את השאלה שהזכרנו לעיל, מדוע באמת בעל הזיבורית מקדים לגבות. הרי אם נעשה להיפך, גם לשיטת רב נחמן אין משמעות לגבייה ההדדית. שהרי בעל הבינונית יגבה את הזיבורית מהשני, ולאחר מכן יהיו בידו שתי קרקעות, כך שהבינונית תיקרא ''עידית'' ביחס לקרקעותיו (לשיטת רב נחמן כי ''בשלו הן שמין''). במקרה זה בעל הזיבורית יחזור ויגבה את הזיבורית.
לא צריכא, דקדים תבעיה.
מעמידה הגמרא ''אוקימתת המשך'' כך שבעל הזיבורית הזדרז וקדם ותבע את בעל הבינונית, ולכן מפעילים עליו קודם את הוצאה לפועל, וגובים מהשני את הבינונית. וכמתואר לעיל בשיטת רב נחמן, בעל הבינונית גובה לאחר מכן את הזיבורית שהיא ''בינונית'' ביחס לקרקעותיו לאחר שגבה את הבינונית. 
 

מהו המסר

• רב ששת הדוגל בשיטת ''בשל כל אדם הן שמין'' בעצם קובעת כי טיב הקרקעות נקבע לפי סולם אובייקטיבי ולא סולם סובייקטיבי הקיימים אצל האדם הפרטי. גישה זו מייחסת רמה, דרגה, טיב וכדו' לפי קריטריונים מוסכמים ומקובלים על כולם.
נסייג זאת ונאמר כי במידות ותכונות אופי של האדם אנו נשאף תמיד לגבוה ביותר. נלמד ונשאף לחקות ולהגיע למדרגות של חכמינו בכל הדורות.
• האוקימתא הנוספת של הגמרא מלמדת אותנו כי יש משמעות ''לקבל החלטה מהירה''. בעל הזיבורית הבין שאם יקדים ויתבע את בעל הבינונית בסופו של דבר יזכה בקרקע טובה יותר מזו שיש לו היום (לשיטת רב נחמן).
נלמד מכך להזדרז בכל דבר, לקבל החלטות מהירות, ואולי כך גם נזכה בדרך אגב בנכסים טובים יותר.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]