פרס מן הצבור ללומדי תורה
כתובות קה ע"א - קו ע"א
"אמר רב יהודה אמר רב אסי: גוזרי גזירות שבירושלים, היו נוטלין שכרן תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה".
(דף קו ע"א) "אמר רב יהודה אמר שמואל: תלמידי חכמים המלמדין הלכות שחיטה לכהנים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
אמר רב גידל אמר רב: תלמידי חכמים המלמדים הלכות קמיצה לכהנים, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מגיהי ספרים שבירושלים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה".
ר"י פירש (בקובץ שיטות קמאי ובתוספות) שגוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כי היו עסוקים בזה כל שעה ולא היה להם במה להתפרנס, ומשום כך מוטל על הצבור לפרנסם.
ר"י נצרך לפרש כך משום שפירש שגוזרי גזירות שבירושלים היו נצרכים לעם כולו, וכן פירש כרש"י שמגיהי ספרים שבירושלים היו מגיהים לעם כולו. ולדברי ר"י צריך לפרש שמה שהזכירו תלמידי חכמים המלמדין הלכות שחיטה לכהנים והמלמדים הלכות קמיצה לכהנים, אינו בדוקא, והוא הדין כל תלמידי החכמים המלמדין אם רק עסוקים כל שעה וגם אין להם במה להתפרנס.
אבל השיטה מקובצת כתב: "והטעם שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה פירש הראב"ד ז"ל מפני שהגזרות שלהן היו לצורך עבודה שעל כל עוברי עבירה היו גוזרין גזרות וקונסין אותו כדי ליסרן בין במקדש בין בגבולין משום הכי נוטלין שכרן מתרומת הלשכה".
דעת הראב"ד ששכר תרומת הלשכה הוא רק לצורכי המקדש. וכך משמעות שאלת רב הונא בדף קו ע"ב: "כלי שרת, מהו שיעשו מקדשי בדק הבית? צורך מזבח נינהו, ומקדשי בדק הבית אתו, או צורך קרבן נינהו, ומתרומת הלשכה היו עושין אותן?", לא אמר: "או לאו צורך מזבח נינהו, ומתרומת הלשכה היו עושין אותן", אלא: "או צורך קרבן נינהו, ומתרומת הלשכה היו עושין אותן", משמע שאין נוטלין מתרומת הלשכה אלא לצורכי קרבן ומקדש.
הראב"ד לא נצרך לפרש מגיהי ספרים שבירושלים כי בירושלמי שקלים מפורש שמדובר בספרי העזרה שבמקדש בלבד.
כדעת הראב"ד גם דעת הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י; ובפירושו למשנה מסכת אבות פרק ד משנה ו; שאסר בחריפות להפיל על הציבור את שכר החכמים והתלמידים.
ראיה לדבריהם שנזכרו רק תלמידי חכמים המלמדין הלכות שחיטה לכהנים והמלמדים הלכות קמיצה לכהנים, שהם צורך המקדש. ואי אפשר לפרש שלאו דוקא אלו, שהרי הזכירו בנפרד שרב יהודה אמר שמואל חידש תלמידי חכמים המלמדין הלכות שחיטה לכהנים, ובנפרד שרב גידל אמר רב חידש תלמידי חכמים המלמדים הלכות קמיצה לכהנים; ולא הזכירום יחד כענין אחד, לאו בחדא מחתא מחתינהו.
עוד אפשר לפרש שגוזרי גזירות שבירושלים ובית דין הגדול שבלשכת הגזית צורך המקדש הם, ככתוב: (דברים יז, ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.
