קריאת שני בנים באותו שם
הרב דב קדרון
כתובות פט ע"ב
רש"י כותב:
שני בנים היו לרב חסדא ושם שניהם שוין אלא שהגדול קורין לו מר קשישא ולצעיר קורין לו מר ינוקא.
ספרי ההלכה והמנהגים דנים בשאלה האם ראוי לקרוא לשני בנים באותו שם, וכותב על כך ספר חסידים (מרגליות, סימן תעז):
כל שלושה או ארבעה שדרים בבית אחד ששמם אחד לא יצליחו או זרעם.
ייתכן שמשום כך לא קראו לבני רב חסדא בשמם האמיתי, אלא בכינוי: מר קשישא ומר ינוקא.
ובתשובת אדני פז (סי' כ"ה וסי' ל"ד, מובא בפתחי תשובה יורה דעה סימן קטז ס"ק ו) כתב שיכול לקרות שני בנים בשם אחד, בין אם מת אחד, וקורא לשני כמו לראשון, או אפילו אם שניהם חיים. אולם בהשמטות שם כתב שמכל מקום יש לחוש משום עין הרע, וגם לפי זה מובן מדוע לא קראו לבני רב חסדא בשמם.
על פי זה כתב הגר"י קמינצקי זצ"ל (אמת ליעקב בראשית מו, כג) שניתן לפרש באופן מקורי את הפסוק (בראשית מו, כג): "וּבְנֵי דָן חֻשִׁים", שמתחיל בלשון רבים, "ובני דן" אולם מזכיר רק את השם "חושים", שייתכן שהיו לדן שני בנים ולשניהם קראו באותו שם: "חוש", ולכן נאמר בלשון רבים "ובני דן חושים", אולם הוא דוחה את האפשרות לפרש כך, מפני שבמסורה נאמר שהכוונה היא לבן אחד, וגם מהסיכום של מספר בני בלהה יוצא שלדן היה בן אחד בלבד.
