להגדיל ראש / רפי זברגר

כתובות פה ע"א

הקדמה 

בהמשך לדיוני הגמרא בעניין תפישת נכסי יתומים, מרחיבה הגמרא ודנה באופן כללי בנושא תפישת נכסים.
נצטט סיפור מעשה המובא בגמרא המלמדנו עקרונות הלכתיים בנושא.
 

הנושא

אבימי בריה דרבי אבהו הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאי, שדרינהו ביד חמא בריה דרבה בר אבהו, אזל פרעינהו.
אבימי בנו של רבי אבהו לווה כסף מאנשים בישוב חוזאי, והוא ביקש לפרוע את חובו, ושלח את חמא בנו של רבה להחזיר את הכסף למלווים.
אמר להו: הבו לי שטרא, אמרו ליה: סיטראי נינהו.
לאחר שחמא החזיר להם את הכסף ביקש לקבל את שטר ההלוואה, כדי שלא יוכלו לתבוע שוב את כספם. הם סרבו לתת את השטר, בטענה כי אבימי לווה מהם הלוואה נוספת בלי שטר, ועתה הם מייחסים את החזרת הכסף להלוואה השנייה. מכיוון שכך, ההלוואה הראשונה (עם השטר) טרם נפרעה, ולכן אינם מוכנים להחזיר את השטר שלה.
אתא לקמיה דרבי אבהו, אמר ליה: אית לך סהדי דפרעתינהו? אמר ליה: לא, אמר ליה: מיגו דיכולין לומר לא היו דברים מעולם, יכולין נמי למימר סיטראי נינהו.
אבימי כנראה כפר בטענתם של הנושים, כי יש לו הלוואה נוספת, ותבע לקבל את השטר בגין פרעון הלוואה זו.
הלך חמא לרבי אבהו, אביו של אבימי בעל החוב, לדון בעניינו מול אנשי חוזאי. יש לומר ששני בעלי הדין (הבן שלו והנושים, קבלו עליהם את סמכותו של רבי אבהו כדיין, למרות שהוא ''קרוב'' של אחד מבעלי הדין (אבא), ולכן יכל לדונם). שאל רבי אבהו את חמא האם הפירעון נעשה בפני עדים, וכשנענה בשלילה, פסק רבי אבהו כי טענתם של אנשי חוזאי מתקבלת, והם יכולים לייחס את הפירעון להלוואה השנייה שנעשתה ללא שטר. זאת כיוון שיש להם טענת מיגו, שהרי הם יכלו לכפור לגמרי בפירעון בטענת להד''ם (לא היו דברים מעולם), ובכך היה מסתיים הדיון.
התוספות מעיר כי אין זה ''מיגו להוציא'' הפסול, כיוון שיש לנושים שטר בידם, עובדה ההופכת אותם להיות מוחזקים, ולכן אינם בגדר ''מוציאים''.
לענין שלומי שליח, מאי?
אחרי שחמא הפסיד בטענות מול אנשי חוזאי, נשאלה השאלה, האם הוא מתחייב להחזיר את הכסף לאבימי, בגין פשיעה בשליחותו, שהרי לא קיבל את שטר ההלוואה חזרה.
אמר רב אשי: חזינן, אי אמר ליה שקול שטרא והב זוזי - משלם, הב זוזי ושקול שטרא - לא משלם.
רב אשי פוסק שדין זה תלוי באופן מינוי השליחות. אם אבימי המשלח אמר לחמא השליח בעת מינוי השליחות ''קבל את השטר ולאחר מכן תחזיר את כסף ההלוואה'' חייב השליח לשלם, שכן לא מילא את שליחותו. אך אם אבימי המשלח אמר לחמא ''החזר את ההלוואה וקבל את השטר'' הרי הוא מילא את שליחותו, והעובדה שהנושים לא הסכימו לתת לו את השטר, אינה הופכת אותו לאחראי להפסד, ולכן פטור מלשלם.
ולא היא, בין כך ובין כך משלם, דאמר ליה: לתקוני שדרתיך ולא לעוותי.
סברת רב אשי נדחית על ידי חכמי הגמרא ונפסק כי בכל מקרה חמא חייב לשלם לאבימי את הכסף שהפסיד לו, בטענה של ''שלחתי אותך כדי ''לתקן'' מצב ולא ''לעוות'' אותו. משכך, מוטלת על השליח חובה להבין את המצב, ומכיוון שבכל פרעון הלוואה המלווה מחזיר את השטר ללווה, היה על חמא השליח לנהוג באותו אופן. משלא נהג כך, הוא מתחייב לאבימי לשלם את הכסף שהפסיד.
תוספות (מובא בסוף הדף הקודם) מעיר כי מדובר במקרה שאבימי בכל אופן הזכיר לו את נושא השטר (אף שלא בלשון שהגמרא מציינת), כי אם לא היה מזכיר בכלל את השטר, השליח היה יכול להיפטר בטענה כי הלווה נותן אמון במלווה, אף שאינו מחזיר לו את השטר, ולכן חמא השליח לא תבע ממנו את השטר לפני החזרת הכסף.
  

מהו המסר

הטענה של חכמי הגמרא ''לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי'' מוכרת בגמרא ממקומות רבים, ויש לה ''משמעות נוקבת''. לשליח הנשלח לבצע שליחות (לא ברור אם השליח מקבל שכר על שליחותו זו, וייתכן בהחלט שעשה זאת גם ללא שכר) מוטלת חובה "להגדיל ראש". אין הוא מוגדר רק "יד ארוכה של המשלח", ומבצע את הפעולה הטכנית אותה הוא קיבל לעשות, אלא גם ''להבין את המשימה'' ולבצעה על הצד הטוב ביותר. עד כדי כך מוטלת עליו חובה זו, שאם ''פישל'' ולא עשה אותה כראוי, הוא מתחייב למשלח בגין ההפסד שגרם בשליחותו, למרות שבהחלט ייתכן כי בסך הכול ''עשה טובה'' למשלח.
מכאן עלינו ללמוד, כי טענה ''בסך הכול עשיתי לך טובה, ולכן איני מתחייב בנזקים הנגרמים בעטיי", אינה מתקבלת להלכה, ושומה על השליח להבין ולבצע את המטלה כמו שצריך מבלי לגרום נזקים למשלח.
ננסה ללמוד מכאן מספר מסרים לחיים:
1. אדם המבקש טובה מחבר, רצוי מאוד לשים את כל המצבים האפשריים על השולחן. מה לעשות במצב אחד, ואיך לנהוג במצב שני וכדו' ולא להשאיר שום נושא פתוח ללא התייחסות קודמת. על המשלח להבין ולעזור לחבר המבקש לעזור לו, ולא להשאיר לו מצבי ספק שבהם לא ידע כיצד עליו לנהוג.
2. מנגד, האדם העושה טובה לחבר, צריך להפנים את משמעות הטובה שהוא עושה, ולהבין שאם לא יבצעה כראוי הוא עלול ''לחטוף'' ולהפסיד מהעניין. לכן, יחשוב טוב טוב כל אדם לפני שמסכים לבצע שליחות לחבר.
אין זה אומר חס וחלילה שאדם יימנע מעזרה ומסיוע לחבר, אך בד בבד עם הסכמתו, עליו לחשוב טוב על ההיבטים ולשאול ולהסכים לפני כן עם חברו, מה לעשות בכל מצב אפשרי.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]