שקט תעשייתי / רפי זברגר

כתובות פא ע"א-ע''ב

הקדמה 

המשנה בדף הקודם עסקה בדיני שומרת יבם, ביחס לכתובתה ונכסיה. שומרת יבם היא אשה אשר בעלה נפטר ללא ילדים והיא זקוקה ליבום על ידי גדול אחיו. נלמד את שני הדינים הראשונים במשנה זו:
שומרת יבם שנפלו לה נכסים, מודים בית שמאי ובית הלל, שמוכרת ונותנת וקיים.
אם נפלו לה נכסים (ירושה וכדו') בהיותה שומרת יבם, כולם מסכימים כי היא מורשית לסחור בנכסים אלו כרצונה.
מתה, מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה? בית שמאי אומרים: יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב, ובית הלל אומרים: נכסים - בחזקתן, וכתובה - בחזקת יורשי הבעל, נכסים הנכנסים והיוצאים עמה - בחזקת יורשי האב.
כאשר שומרת יבם נפטרה, יש לדון ביחס לנכסי צאן ברזל שהאשה הביאה לבעלה, וביחס לנכסי מילוג שהבעל אוכל פירות, אך הקרן שייכת לאשה וביחס לכתובה ולנדוניה. לגבי נכסי צאן ברזל והכתובה כולם מסכימים ש:
הכתובה ונכסי צאן ברזל ''נשארים בחזקתם" – פרשנים חולקים בהסבר ''בחזקתם''. יש שלש דעות: או אצל יורשי הבעל, או ביד האשה, או יבם חולק עם האשה. לגבי כתובה כולם מסכימים שנשאר בידי היבם הנכנס תחת אחיו המת.
מחלוקתם לגבי נכסי מילוג: בית שמאי סוברים שהיבם חולק עם משפחתה של האשה. ובית הלל סוברים שנכסים אלו נשארים בבית משפחת האשה, ולא עוברים כלל ליבם.
שואלת הגמרא מיד בתחילתה:
איבעיא להו: שומרת יבם שמתה מי קוברה? יורשי הבעל קברי לה, דקא ירתי כתובה, או דלמא יורשי האב קברי לה, דקא ירתי נכסים הנכנסין והיוצאין עמה?
אם שומרת יבם מתה, מי חייב בקבורתה? האם היבם (יורש הבעל) כיוון שהוא מקבל את הכתובה (לפי כולי עלמא) שהרי קבורה תחת כתובה, או שמא משפחתה האשה חייבים בקבורתה כיון שהם זוכים בכנסי מילוג (לפי בית הלל).
אמר רב עמרם: תא שמע, דתניא: שומרת יבם שמתה, יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה.
רב עמרם ציטט ברייתא הכותבת במפורש שהיבם (יורש כתובה) חייב בקבורתה. אביי מוכיח זאת גם מברייתא נוספת.
אמר רבא, ולימא: אח אני יורש, אשתו אין אני קובר!
שואל רבא: מדוע היבם מתחייב בקבורתה, הרי יכול הוא לומר כי הוא ''יורש'' את האח (ולכן זוכה בכתובה) אך אינו יורש את חובותיו כמו חובת קבורתה של האשה.
אמר ליה אביי: משום דבאין עליו משני צדדין, אם אחיו יורש - יקבור את אשתו, אם אינו קובר את אשתו - יתן כתובתה.
אביי טוען כנגדו ואומר כי אם היבם בא במקום אחיו, הרי שעליו מוטלת גם החובה שהייתה מוטלת על אחיו לקבור את אשתו (עומדת לייבום), ואם אינו מעוניין לשלם הוצאות קבורתה, ייאלץ להחזיר גם את הכתובה.
אמר ליה, הכי קא אמינא: אח אני יורש, את אשתו אין אני קובר, ואי משום כתובה, לא ניתנה כתובה לגבות מחיים
עונה לו רבא כי היבם יכול לומר למשפחת האשה כי הוא יורש את אחיו, ולא מחויב לקוברה. לגבי הקשר בין כתובה לחובת קבורה, יש לומר כי הכתובה "איננה ברת גבייה בחיי הבעל". ומכיוון שהיבם עומד תחת אחיו, היא גם אינה ברת גבייה בחיי היבם, ולכן לדעתו, יהיה פטור מלקוברה.
 

הנושא

למדנו בהמשך כי אביי חולק על רבא, וסובר כי לפי בית הלל נחשבת כתובה של שומרת יבם כברת גביה בחיי היבם.
שלח ליה רבא לאביי ביד רב שמעיה בר זירא: ומי נתנה כתובה לגבות מחיים?
רבא מקשה על אביי מהברייתא הבאה, שם נלמד כי הכתובה לכאורה אינה ברת גביה, בניגוד לדעת אביי.
והתניא: ר' אבא אומר, שאלתי את סומכוס: הרוצה שימכור בנכסי אחיו, כיצד הוא עושה? אם כהן הוא - יעשה סעודה ויפייס, אם ישראל הוא - מגרש בגט ויחזיר; ואי סלקא דעתין נתנה כתובה לגבות מחיים, נייחד לה שיעור כתובה והשאר ליזבין!
סומכוס נשאל על ידי יבם שכבר ייבם את יבימתו, כיצד יוכל למכור חלק מהנכסים המשועבדים לכתובה.
סומכוס ענה לו: אם הוא כהן ינסה לפייס את האשה שתסכים שימכור חלק מהנכסים. ואם הוא ישראל, מציע סומכוס לגרשה, ולאחר מכן להחזירה ואז תהיה אשתו רגילה (ולא מכוח האח המת). לאחר מכן, יוכל למכור את הנכסים, ולהשאיר קרקעות בשווי הכתובה. מקשה רבא: אם אמנם ניתן לגבות את הכתובה בחיי היבם, מדוע הוא נדרש לכל הטכניקות של סומכוס, הרי יכול לייחד לה קרקע בגובה כתובה, ומכוח קרקעות אלו לפרוע את ערך הכתובה (שהרי בעל חוב יכול לפרוע חובו, גם בעל כורחו של המלווה), ואז למכור את שאר הקרקעות שביקש למכור.
לאחר ניסיון להקשות גם ממשנתנו, ודחיית הניסיון, חוזרים לקושיא זו של אביי מדברי רבי אבא, ומתרצים:
דרבי אבא נמי לא קשיא, משום איבה.
אומרת הגמרא, שהברייתא נותנת ליבם ''עצה טובה'' כדי למנוע איבה. שהרי אם ייחד לה קרקעות ספציפיות מתוך כלל הקרקעות, תיווצר איבה תמידית בין האשה ליבם (לאחר הייבום), שכן היא תחשוש כל הזמן שירצה לגרשה. אך אם יגרשה ויחזירנה, היא תכיר בכך שהוא רוצה אותה, ובכך לא תהיה איבה מתוך חשש שהוא מעוניין לגרשה. 
 

מהו המסר

''טכניקה'' של רבי אבא בברייתא, המלמדת את היבם לגרש את אשתו (היבמה) ולחזור ולשאת אותה מחדש, כל זאת כדי שלא תהיה איבה תמידית ביניהם, תמוהה למדי. שהרי לגרש אישה, גם אם זה לצורך נישואין מחדש, אינו דבר של מה בכך. בכל אופן מציע זאת רבי אבא, דבר המלמדנו כי כדי ליצור ''שקט תעשייתי'' צריכים לפעמים לבצע פעולות דרסטיות, ולא סטנדרטיות, על מנת להרגיע את החששות הצפים ועולים כל הזמן.
נראה כי אין לנקוט בצעדים אלו כאפשרות ראשונה לביצוע, אלא אך ורק אם המצב באמת מעורר חשדות וחששות כבדים.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]