יש תוקף למעשה איסור דרבנן?
הרב דב קדרון
כתובות פא ע"א
כאשר אדם נשוי נפטר ללא ילדים, אלמנתו רשאית לגבות את כתובתה מנכסיו, ואם יש לו אח שרוצה לייבם אותה, ובתור יבם הוא זכאי לקבל את נכסי אחיו, אמרו חכמים שאסור לו למכור את הנכסים הללו או לתת אותם במתנה, כי הם מיועדים לאלמנה ומשועבדים לטובתה כדי שתוכל לגבות מהם את כתובתה. על כגון זה אומר רב יוסף: כיוון שאמרו חכמים שאסור לו למכור – אף על גב שמכר – אין תוקף למכירתו, וכך נפסק להלכה (ברמב"ם ובשולחן ערוך).
מכאן למד בעל הגהות מרדכי (סוף פ"ג שבועות) שכל אדם שנשבע שלא ייתן משהו או שלא ימכור או שלא ימחול על חוב שחייבים לו, ועבר על שבועתו, ונתן או מכר או מחל – אין תוקף למעשהו.
בביאור הסברה שבגללה אין תוקף למעשהו נחלקו המפרשים (מובא באנציקלופדיה התלמודית כרך כח, [כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד וכו'] טור תקצח). יש אומרים שמכיוון שכל שתיקנו חכמים, כעין של תורה תיקנו, ומכיוון שבאיסור מן התורה נפסק להלכה כדעת רבא (תמורה ד,ב) שהעושה מעשה שאמרה התורה שלא לעשותו, אינו מועיל ואין לו תוקף ולא עשה כלום, וכך הוא גם באיסור מדרבנן.
אולם יש מסבירים שבאופן כללי באיסורים דרבנן, יש תוקף למעשה של איסור, ורק בעניין כמו כאן, של ממון, חכמים הפקירו את ממונו מדין "הפקר בית דין הפקר", וביטלו את תוקף המכירה.
