תכונות טובות / רפי זברגר

כתובות עז ע"א

הקדמה 

בדפים האחרונים למדנו על מומי האשה, מתי ובאילו נסיבות מביאות לידי גירושי האשה, וחיובי כתובה לאשה.
המשניות בדף שלנו עוסקות במומי הבעל. נקדים ונלמד את המשנה הראשונה.
האיש שנולדו בו מומין - אין כופין אותו להוציא;
באופן עקרוני אנו אומרים כי האשה יותר ''מסכימה'' לעובדה שיש מומים בגוף בעלה, ולכן פוסקת המשנה כי אין כופים על הבעל לגרשה. רבן שמעון בן גמליאל מסייג דין זה ואומר:
במה דברים אמורים - במומין הקטנים, אבל במומין הגדולים - כופין אותו להוציא.
האשה מסכימה ככל הנראה כאשר המומים הינם ''קטנים'', אבל אם נולדו בבעל מומים גדולים, האשה אינה מוכנה לחיות עמו, ולכן כופים עליו לגרשה. הגמרא מפרטת ומדגימה מהם מומים גדולים ומהם מומים קטנים.
 

הנושא

המשנה הבאה דנה במומים קשים המחייבים את הבעל, בכל מקרה להוציאה. משנה זו היא ככל הנראה גם לדעת תנא קמא במשנה הקודמת, שאינו מחייב להוציא אף במומים גדולים, אך במומים של המשנה הזאת מחייב את הבעל לגרשה.
ואלו שכופין אותו להוציא:
המשנה מפרטת דוגמאות למומים קשים כאלו המחייבים את הבעל לגרשה:
• מוכה שחין
מחלת עור קשה שגורמת לאכילת הבשר, עד אשר איברי האדם נופלים. יש אומרים שהכוונה לצרעת.
מכאן מפרטת המשנה מומים שגורמים לריח רע וסירחון של הבעל:
• בעל פוליפוס
מחלוקת האם ריח רע מן הפה או מן האף.
• מקמץ
אדם האוסף בידיו צואה של כלבים מן הרחובות, כנראה לצורך עיבוד עורות.
• מצרף נחושת
מרדד נחושת, או חוצב נחושת ממקום הימצאו - מלאכה הגורמת לריח רע
• בורסי
מעבד עורות.
בין שהיו עד שלא נישאו ובין משנישאו נולדו;
המשנה מציינת שמומים אלו מחייבים את הבעל לגרשה (אם האשה מבקשת) גם אם היו לפני הנישואין (וכל שכן אם נולדו לאחר הנישואין).
ועל כולן אמר רבי מאיר: אף על פי שהתנה עמה, יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל, ועכשיו איני יכולה לקבל;
לפי רבי מאיר, המומים המוזכרים במשנה ודומיהם, כל כך קשים, שאפילו אם האשה הביעה הסכמתה לפני הנישואין לעיסוק זה (ובוודאי במקרה שלא הסכימה לפני כן) יכולה היא לומר שאינה מעוניינת בבעל עם ''מום'' זה, וחייב לגרשה ולתת לה כתובתה.
וחכמים אומרים: מקבלת היא על כרחה, חוץ ממוכה שחין, מפני שממקתו
חכמים חולקים על רבי מאיר וסוברים שאם האשה הביעה הסכמתה לפני הנישואין, אינה יכולה לתבוע גט ולקבל כתובה, אפילו במומים הקשים של משנתנו, מלבד המום הראשון המוזכר במשנה (מוכה שחין) שבמחלה זו, תשמיש המטה קשה לבעל, ולכן יכול לכפותה ולקבל גט.
חכמים יסכימו במקרה ולא היתנו לפני הנישואין, אם יש לבעל מומים קשים המתוארים במשנתנו, יכולה לתבוע גיטה וכתובתה, אף שהיו לפני הנישואין.
מעשה בצידון בבורסי אחד שמת, והיה לו אח בורסי, אמרו חכמים: יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל, ולך איני יכולה לקבל.
המשנה מסיימת בסיפור מעניין אשר אירע בעיר צידון. אשה הסכימה להינשא לבעל מעבד עורות (בורסי) והוא נפטר בלא בנים. אם גם האח הינו מעבד עורות, הרי שיכולה האשה לטעון כי אינה מעוניינת להתייבם לו כיוון שעיסוקו הוא בעיבוד עורות, למרות שהסכימה להינשא לאח בעל אותו מקצוע. היא מסבירה בכך שלאח המת היו תכונות טובות שהאפילו על מקצועו, ולכן הסכימה, מה שאין כן לאח המייבם. 
 

מהו המסר

סיפור המעשה בסוף המשנה מלמדנו דבר מעניין. לפעמים אדם מוכן ''לסבול'' כל בן אדם אחר, אם הוא ניחן בתכונות טובות. אנו לומדים מכאן עד כמה חשוב להתחבר ולהתקשר עם אדם בעל תכונות טובות. לא משנה אם יש לו מום כזה או אחר, אפילו ''מום כבד'' כמו בורסי המפיץ ריח חזק וקשה, הרי שהכל מתגמד כאשר יש נעימות וכבוד הדדי. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]