שימוש בחפץ פגום = מחילה
הרב דב קדרון
כתובות עו ע"א
בסוגיית הגמרא מצוי המקור לדין שאדם שקנה מקח, והתברר שיש בו מום, והוא טוען שזהו מקח טעות ורוצה לבטל את העיסקה, אם הקונה המשיך להשתמש באותו דבר גם לאחר שנודע לו שיש בו מום – שוב לא יוכל לבטל את המקח, וכך פוסק השולחן ערוך (חו"מ סימן רלב סעיף ג):
המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלים, ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפילו לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא, והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום. אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום, הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר.
בשו"ת מנחת יצחק (חלק ז סימן קכז) מובאת שאלה לגבי אדם שקנה דירה מקבלן, וכאשר מסר לו את הדירה ונכנס הקונה לתוכה מצא כמה דברים שלא נעשו כתיקונם, ואחרי שעברה כשנה ומחצה תבע מהקבלן שיתקן הכל כהלכתו.
הוא כתב שלכאורה מכיוון שהקונה המשיך להשתמש בנכס גם לאחר שנודעו לו הפגמים – הרי זו מחילה, אולם אין הדבר כן, כי שימוש בחפץ נחשב מחילה רק במצב שבו הקונה טוען שהוא מעוניין לבטל את כל העסקה ולהחזיר את החפץ למוכר, אבל במצב שבו הקונה מעוניין להמשיך להשתמש בו, ורק תובע מהמוכר שיתקן את הפגמים – אזי המשך שימוש מצד הקונה אינו נחשב למחילה.
בנוסף לכך, שימוש מחוסר ברירה, כמו מגורים בדירה כאשר אין לאדם מקום אחר לגור בו – נחשב כאונס, ולכן אינו מהווה מחילה על טענותיו כלפי המוכר.
