הסתרת מומים / רפי זברגר

כתובות עה ע"א-ע"ב

הקדמה 

בדפים הקודמים למדנו מהו הדין אם הבעל מתנה בשעת הקידושין ''על מנת שאין עליה מומים'', ולבסוף נתגלו בה מומים. המשנה בדף שלנו עוסקת בשאלה בעיתוי הופעת המומים בגוף האשה ונפקא מינות הנובעות מכך.
נקדים ונזכיר כי שלב האירוסין במשנה ובגמרא, הוא הקידושין של היום, שבו הבעל מקדש את האשה בטבעת, ואומר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. מאותו רגע האשה אסורה על כל העולם, אך גם אסורה לבעל עד שלב הנישואין. בזמנם הבעל נשא את האשה כשנה לאחר האירוסין, במשך שנה זו שהתה האשה בבית אביה.
 

הנושא

היו בה מומין ועודה בבית אביה - האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה היו בה מומין הללו, ונסתחפה שדהו,
אם המומים נתגלו בין האירוסין לנישואין כשהאשה שוהה בבית אביה, והמחלוקת בין הבעל לאשה מתי החלו המומים. הבעל טוען שהם החלו לפני האירוסין ולכן פטור מדמי הכתובה, ואילו האשה ואביה טוענים כי החלו לאחר האירוסין, ומשכך התנאי שהוא עשה בקידושין (על מנת שאין עליה מומים) לא הופר. פוסק רבי מאיר במשנה כי בשלב זה, נטל ההוכחה מונח על האבא שאמנם המומים נולדו לאחר האירוסין ואז ''נסתחפה שדהו'' של הבעל, ולכן הוא חייב בדמי הכתובה.
נכנסה לרשות הבעל - הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו, והיה מקחו מקח טעות, דברי רבי מאיר.
אבל מוסיף רבי מאיר, אם כבר נישאה ועברה לרשותו של הבעל, הרי שנטל ההוכחה עובר לבעל, והוא חייב להוכיח כי המומים נולדו עוד לפני האירוסין. אם לא מוכיח זאת – חייב לשלם את דמי הכתובה.
וחכמים אומרים: במה דברים אמורים - במומין שבסתר, אבל במומין שבגלוי - אינו יכול לטעון.
חכמים באופן עקרוני מסכימים לרבי מאיר אך מסייגים את הדין רק למומים שאין אפשרות לראותם (מומים שבסתר). אבל אם המומים גלויים, הבעל אינו יכול לטעון שהם נולדו לפני האירוסין, שהרי הוא יכל לראותם, ואם הסכים לקדש את האשה למרות זאת, מתחייב הוא בדמי הכתובה.
יש מחלוקת פרשנים, האם רבי מאיר מסכים להסתייגות זו או שמא לא. למאן דאמר שרבי מאיר לא מסכים, צריך להסביר כי לדעתו של רבי מאיר גם אם המום גלוי הבעל יכול לטעון שלא ראה את המום, כיוון שארוסתו הסתירה זאת ומנעה ממנה להבחין בכך.
ואם יש מרחץ באותה העיר - אף מומין שבסתר אינו יכול לטעון, מפני שהוא בודקה בקרובותיו.
חכמים מוסיפים הסתייגות לצד השני, וקובעים שאם יש לבעל ''אמצעי גילוי'' כמו למשל קיום מרחץ בעיר, ואז אפשר לשלוח שליחות שיבדקו האם יש מומים לאשה או לא, במקרה זה אין הבעל נאמן, גם לא על מומים שבסתר.
כלומר, אדם שלא מפעיל את כל האופציות שלו, ''אשם'' במצב שנוצר, אף שלא ידע על כך, ולכן מתחייב בתשלום הכתובה. רבי מאיר חולק על דין זה, וסברתו היא, שגם אם ישלח שליחים לבדוק את האשה, אין זו "בדיקה בטוחה'', שהרי גם בבית המרחץ יש כל מיני ''אופציות הסתרה'' של המומים, ולכן, חוזרת ידו של הבעל להיות על העליונה, על פי הכלל ''המוציא מחברו עליו הראיה''. 
 

מהו המסר

 מחלוקתם של חכמים ורבי מאיר לגבי מקום שיש בו מרחץ טמונה כנראה בשאלה, עד כמה אדם יכול להסתיר מומיו, ואפילו בבית המרחץ. רבי מאיר סובר כאמור שאדם המבקש להסתיר מומיו, יכול לעשות זאת, גם במקום שכל גופו גלוי לעיני השוהים באותו מקום, ואילו חכמים חולקים וסוברים שבמקום כמו מקווה, אשה לא יכולה לה להסתיר את מומיה.
נקודה זו ממקדת לנו את בעיית הסתרת מומים, אשר קיימת לא מעט. אדם מתבייש במומו, מאוד לא רוצה להראותה לציבור הכללי, ולכן מבקש להסתירה בכל מחיר, לפעמים אפילו באמצעים לא אמצים.
למשל, אדם שיש לו בעיות בדיבור (גמגום וכדו') יכול לעשות כל מיני מניפולציות, עד כדי מניעה מן הדיבור בחלק מן המקרים, רק כדי שאנשים לא יזהו את הבעיה אצלו.
נהיה רגישים לכך וננסה להבחין בכך, ואם אפשר, לסייע לו עד כמה שניתן.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]