איך הדברים נראים כלפי חוץ / רפי זברגר

כתובות עד ע''ב

הקדמה 

נלמד את המשנה בדף ע''ב:
המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת;
הבעל עשה תנאי, והתנאי אינו מקוים, לכן האשה אינה מקודשת, ואין צורך בנתינת גט.
כנסה סתם, ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה.
אם לא עשה תנאי, אנו מסופקים אם התכוון והסכים לשאת אשה עם נדרים או שמא אינו מעוניין באשה כזאת.
לכן מחייבים אותו לתת להם גט מספק, אך בדיני ממונות פוסקים לפי הכלל ''המוציא מחברו עליו הראיה'' ולכן חובת ההוכחה על האשה ולא תקבל כתובה בסתם.
על מנת שאין בה מומין, ונמצאו בה מומין - אינה מקודשת;
דומה דין לרישא, הפעם בנושא מומים של האשה. אם הבעל עשה תנאי והתנאי לא קוים, אין הקידושין חלים כלל וכלל.
כנסה סתם, ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה.
גם כאן העיקרון כמו ברישא. בדיני איסור והיתר אנו מסתפקים ולכן יגרשנה, ובדיני ממונות המוציא מחברו עליו הראיה, ולכן אינה מקבלת כתובתה.
כל המומין הפוסלין בכהנים - פוסלין בנשים.
המשנה מגדירה את המומים עליהם חלים הדינים של הסיפא – רק מומים שהכוהנים נפסלים בהם בעבודת בית המקדש. מומים אחרים אינם מחייבים לתת גט, ואם גירש – חייב לתת כתובה.
 

הנושא

נלמד ברייתא הכתובה בעמוד ב', המתייחסת לדינים של המשנה:
תנו רבנן: הלכה אצל חכם והתירה - מקודשת, אצל רופא וריפא אותה - אינה מקודשת;
האשה שבעלה קידשה בתנאי שאין עליה נדרים הלכה לחכם כדי להתיר לה את הנדר. החכם שואל אותה אם הייתה נודרת גם אם הייתה מודעת למשמעות של הנדר? ואם היא עונה בשלילה, אזי החכם יכול להתיר את נדרה. משמעות התרת נדר שהיא בעצם מפקיעה אותה מלכתחילה, וכאילו לא נדרה כלל. ומאותו רגע ''מסתבר'' שאין עליה נדרים ולכן האשה מקודשת.
מה שאין כן במקרה של הסיפא, שהוא קידשה על מנת שאין עליה מומים, ובזמן הקידושין המומים היו קיימים בה, ולאחר מכן הרופא ריפא אותה, במקרה זה פוסקת הברייתא כי האשה אינה מקודשת. ומיד מסבירים את ההבדל:
מה בין חכם לרופא? חכם עוקר את הנדר מעיקרו, ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא.
החכם כאמור עוקר את הנדר מלכתחילה, ומסתבר שבשעת הקידושין כבר לא היו עליה נדרים. מה שאין כן במומים – הרופא ריפא אותה מאותו רגע שטיפל בה, אך בזמן הקידושין היו בה מומים ולכן אינה מקודשת.
והתניא: אצל חכם והתירה, אצל רופא וריפא אותה - אינה מקודשת!
מקשה הגמרא סתירה בין ברייתות, לפי הברייתא השניה – גם אם חכם התיר לאשה את הנדר אינה מקודשת.
אמר רבא, לא קשיא: הא רבי מאיר, הא רבי אלעזר,
מתרץ רבא כי אמנם יש מחלוקת תנאים בין הברייתות, בין רבי מאיר לרבי אלעזר:
הא רבי מאיר, דאמר: אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, הא רבי אלעזר, דאמר: אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין.
הברייתא הראשונה היא לדעת רבי מאיר הסובר כי הבעל ''מעוניין'' שאשתו תתבזה ותלך לבית דין כדי להתיר את הנדר, ולכן אם אמנם הותר לה הנדר – אין האשה מקודשת. והברייתא השניה סוברת כרבי אלעזר כי אדם אינו מעוניין שאשתו תלך לבית הדין, ולכן גם אם הלכה והותר לה הנדר, לא לכך הסכים הבעל, ולכן התנאי לא התקיים ואינה מקודשת.
האם רבי מאיר סובר כי אדם ממש מעוניין שאשתו תתבזה בבית דין? נעיין ברש''י על אתר:
אינו מקפיד אם תלך אצל חכם
רש''י ''מעדן'' את סברתו של רבי מאיר, ואומר כי אין הכוונה שהבעל ''מעוניין'' שתלך לבית הדין (לחכם) אלא שאינו מקפיד אם היא הולכת, ולכן התרת הנדר על ידי החכם, מביאה למצב שלא היו לה נדרים בשעת הקידושין, התנאי התקיים, ולכן הקידושין תופסים.
   

מהו המסר

מדוע הגמרא נקטה בלשון ''אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין'' אם הכוונה לפי פירוש רש''י ''אינו מקפיד אם תלך לחכם''. אולי יש לומר כי לפעמים, כשאדם לא מקפיד על משהו, הדבר נראה כאילו הוא ממש מעוניין בתוצאה שתקרה. לשון הגמרא מייצגת את התמונה כיצד הדברים נראים כלפי חוץ, ורש''י מסביר לנו שמבחינת האמת, אין הבעל מעוניין, אלא רק אינו מקפיד.
לאור הסבר זה, מומלץ לשים לב ולחשוב, איך הדברים שאנו עושים (או לא עושים) נראים כלפי חוץ. לפעמים אנו פועלים ועושים מעשה מכוח מחשבה שאנו חושבים, אך לעיני הציבור נראים הדברים אחרת לגמרי.
נשתדל לעשות ולקיים את הנאמר בפרשיית בני גד ובני ראובן (במדבר ל''ב, כ''ב) והייתם נקיים מה' ומישראל.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]