איזו תשובה עוקרת את החטא?
הרב דב קדרון
כתובות עד ע"ב
אדם שקידש אשה על מנת שאין בה מום, או על מנת שאין עליה נדרים, ובזמן הקידושין היה בה מום או היה עליה נדר, אם היא הלכה לרופא שריפא את המום אין זה מועיל, ואינה מקודשת, כי בשעת הקידושין היה בה מום והקידושין לא חלו, אבל אם הלכה לחכם והתיר לה את הנדר אז היא מקודשת, כי החכם עוקר את הנדר מעיקרו, ולעומת זאת הרופא מרפא רק מכאן ולהבא.
בית הלוי (שמות לד, ו) כותב שזהו גם ההבדל בין מי ששב בתשובה על עבירה בשוגג לעומת עבירה במזיד. השב על השוגג הוא כמו נדר שנעקר, כי מתברר שמתחילה היה בטעות וכמו שאמר הכתוב (ירמיה לא) כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך, ונעקר אחר התשובה מעיקרו כמי שלא חטא. אבל השב על זדון ומרד אי אפשר לומר שמלכתחילה לא רצה לחטוא, אלא מכאן ולהבא הוא מתחרט ורוצה לעזוב את דרכיו, וזה כמו רפואה שמסירה את המום מכאן ולהבא.
אמנם, אם שב מאהבה, אז גם אם חטא במזיד נחשבים לו המזידים כאילו היה מעיקרא בשוגג, ומוחלין לו מחילה מלכתחילה ונחשב כאילו לא חטא מעולם. ועל זה ביקש משה רבינו מהקב"ה: כשישראל חוטאים ועושים תשובה תמחול להם על זדונות כמו שאתה מוחל על השגגות, כמו שבשגגות המחילה עוקרת את החטא מעיקרו, כיון שגם מקודם היה על ידי שטות וטעות, כמו כן תמחול להם על זדונות מעיקרא, כי אצל עם ישראל אין רצון לחטוא, אלא רק היצר הרע משפיע עליהם לרעה, אבל בפנימיות כולם טובים ורוצים לעשות את רצון ה'.
