אין תשלום גמול לחסד של אמת?
הרב דב קדרון
כתובות עב ע"א
בעל חייב לאפשר לאשתו לצאת לבית אביה, או לבית האבל או לבית המשתה, כמו שכותב הרמב"ם (אישות יג,יא): "לפי שכל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה ולקרובותיה כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא". כלומר כאשר אדם הולך לגמול חסד עם אחרים, הוא עושה זאת כדי שגם אחרים יבואו לגמול חסד איתו, כמו שדרש רבי מאיר על הפסוק (קהלת ז, ב): "טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל ... וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ", שאדם צריך לתת את לבו לכך שיום אחד גם אותו יספידו וגם עליו ירימו קול בבכי, וגם אותו ילוו אל בית עולמו.
היו שהקשו על כך, אם כן מדוע כותב רש"י (בראשית מז, כט): "חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול", והרי יש תשלום גמול גם על חסד שעושים עם המתים?
ביאר בעל ההפלאה (פנים יפות בראשית מז, כט) שאין זה קשה, כי "גמול" היינו מאותו אדם שעשה לו את הטובה והוא משיב לו, אבל בחסד שעושים עם המתים אין קבלת גמול מאותו אדם שעשה לו את הטובה אלא מאדם אחר.
אולם יש מסבירים שכוונת רש"י היא שאכן יש גמול גם לחסד שעושים עם המתים, אלא ש"אין אדם מצפה לתשלום גמול", בשונה מחסדים אחרים שאדם עושה, שהוא מצפה ומקווה שגם אחרים ישיבו לו כגמולו, כאשר אדם עושה חסד עם המתים, הוא אינו מצפה לתשלום הגמול על כך, ומקווה שזה יידחה עוד ועוד.
