הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
כתובות עד ע"א-ע"ב
תלמוד בבלי כתובות עד, א- ב:
"אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל: והיא לא נתפשה אסורה, הא נתפשה מותרת, ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה מותרת, ואיזו? זו שקידושיה קידושי טעות, שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה".
מהפסוק ואי לא נתפשה לומדים שאשת איש שנאנסה מותרת לבעלה, אולם אשת איש שזינתה מרצון אסורה לבעלה. אומר התלמוד הבבלי שישנה מציאות שהאישה זינתה ברצון ובכל זאת לא תהיה אסורה לבעלה. מדובר במציאות שהאישה לא בדיוק אשת איש, שכן היו כאן קידושי טעות.
תלמוד ירושלמי סוטה פרק ד, ד:
"היא לא נתפשה. הא נתפשה מותרת. ויש לך תפוסה בישראל והיא אסורה ואי זו זו, זו שתחילתה ברצון וסופה באונס ויש לך שאינה תפוסה בישראל והיא מותרת ואי זו זו, זו שתחילת' באונס וסופה ברצון. כהדא איתתא אתת לגביה רבי יוחנן אמרה ליה נאנסתי. אמר לה ולא ערב לך בסוף אמרה ליה ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיו ביום הכיפורים שמא אינו רע לו ובסוף אינו ערב לו. וקיבלה".
התלמוד הירושלמי (מאותו פסוק) מצייר ציור אחר של אישה שלא בדיוק נאנסה ובכל זאת מותרת לבעלה. לא בדיוק נאנסה הכוונה היא שהיה כאן מעשה אונס, אולם האישה מודה שהיא נהנתה מן המעשה וכאילו היה כאן רצון חיובי. אם כך השאלה מדוע אם היה רצון היא מותרת והתשובה היא שבאופן עקרוני היא מצטערת מאוד על המעשה.
(הירושלמי בסוגיה זאת מתייחס גם למציאות שהיה כאן אונס ובכל זאת האישה אסורה לבעלה. איך זה יכול להיות והתשובה היא שתחילתו ברצון וסופו באונס. עצם זה שאשת איש מתייחדת עם איש זר זה נקרא רצון, למרות שבפועל היא מתנגדת לקיום יחסי אישות).
