העתיד כבר כאן / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
כתובות פא ע"א
ושמעינן להו לב"ש דאמרי: שטר העומד לגבות כגבוי דמי.
יש לפעמים שאנשים עוברים נסיונות, ואפילו נסיונות קשים ולא פשוטים. החומר שבור, אבל מה יכול לחזק את הרוח?
תשובה יסודית ועמוקה על שאלה זו עונה רבי פנחס מנחם, הפני מנחם מגור (פני שבת, עמ' יב – יג), על בסיס דברי הגמרא כאן ומקורות נוספים.
כל דבר בעולם מורכב מהחומר שלו ומהצורה, היינו הרוח שמפעמת בו. בעוד שבעיני המתבונן הפשוט החומר הוא התופס מקום, ודברים מוגדרים לפיו, הרי שבעיני המתבונן היותר נעלה הרי שהרוח היא ההגדרה הנכונה של כל דבר.
בית שמאי, הוא מסביר, תמיד הגדירו את הדברים לפי הצורה. לכן בסוגיית הגמרא שלנו, הם קובעים ששטר העומד להגבות כבר נחשב כגבוי, מכיוון שהם קובעים את העולם, לא לפי מה שנראה בו כעת, אלא כבר כפי שהוא עתיד להראות ונראה במחשבה על מה שעתיד להיות.
בנקודה זו הייתה מחלוקתם עם בית הלל. משום שבית הלל טענו שייתכן ויש צדק עם בית שמאי, אולם לא ניתן לנהל כך עולם, ולא ניתן לבקש מאנשים שיחיו לפי מה שעתיד להיות, לפי המחשבות. חייבים לנהל עולם לפי קווי מתאר ברורים ומוחשיים.
אולם, כל זה הוא בזמננו, זמן הגלות, שבו החומר תופס את המקום המרכזי. לעומת זאת, לעתיד לבוא אכן ההלכה תהיה כבית שמאי, משום שלאנשים יהיה הכח לראות ולהגדיר דברים לפי הפוטנציאל שלהם, הם יחיו חיים של צורה.
לכן, הוא מסביר, לדברים אלו ישנה גם השלכה ביחס לאופן שבו אדם בוחן את חייו. הוא יכול לבחון אותם לפי הכאן ועכשיו, ולפי קווי המתאר הנראים לפניו, אולם הוא יכול לחיות את חייו כבר עכשיו, כפי שהוא עתיד יהיה לחיות אותם לעתיד לבוא, כך שהאירועים שקורים לו נבחנים, לא לפי מה שקורה עכשיו, אלא לפי מה שעתיד להיות כתוצאה מהם, וכפי שהקב"ה חושב עליהם.
חיים לפי הצורה של כל דבר, ולא לפי החומר שלו, הם חיים של העתיד לבוא.
זו אולי איננה דרך לרבים, אך כל אחד מאיתנו, כבר היום יכול לבחור לחיות את חייו כשהצורה גוברת על החומר, וממילא האירועים יקבלו מבט אחר לגמרי.
