החסד כנדבך בבניין התורה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
כתובות צו ע"א
אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המונע תלמידו מלשמשו - כאילו מונע ממנו חסד, שנא': למס מרעהו חסד.
מהו האופן שבו אפשר לזכות ללימוד תורה בטהרה, כך שניתן יהיה להתגבר על רעיונות שאולי עטופים במעטפת של תורה, אך מכילים תכנים שאינם טהורים?
תשובה לשאלה הרת גורל זו אומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, תורה כח), שמסביר שלפעמים ישנם ידענים גדולים בתורה, שמכוונים את לימוד התורה שלהם למחוזות לא אמוניים, ולא ראויים, וכמובן שהאדם צריך להזהר ולהתרחק מלימוד כזה.
אולם, מה יעשה אדם שכבר נכווה מלימוד שכזה, מאנשים שכאלו? מה הוא יכול לעשות בכדי לטהר את לבבו?
אומר רבי נחמן שהתשובה נעוצה באברהם אבינו, ראש המאמינים, שהצליח לעמוד איתן כנגד רוחות רעות של כפירה שאיימו לשבור את רוחו ודרכו.
בכדי להחזיר את האמונה ללימוד התורה בטהרה, צריך האדם לשלב את שתי התכונות המרכזיות ששילב אברהם אבינו בחייו: אמונה וחסד.
זאת אומרת כדי להתגבר על לימוד תורה שאיננו טהור, על האדם לחזק את האמונה שיש בו, אבל לא רק, אלא לחזק את החסד שלו בכיוון מסויים, וזה אומר לשרת ולעזור לתלמידי חכמים ראויים, כאלו שאכן לומדים תורה בטהרה.
לכן, הוא מסביר, יש לראות בחומרה כל כך גדולה תלמיד חכם שלא נותן שישמשו אותו, כפי שאומרת הגמרא בסוגייתנו, מכיוון שתלמיד חכם כזה, בעצם מונע מאנשים מלשלב את שתי התכונות ששילב אברהם אבינו בעצמו, ולייצר אצלם חוסן נפשי כנגד רוחות רעות.
זאת אומרת שהחסד שזוכים לעשות עם אנשים ראויים, איננו פרט נוסף או מקביל בעבודת ה' שלנו, הוא הבניין שעליו נבנה לימוד התורה בטהרה.
