מצווה לתת לעשיר די מחסורו?
הרב דב קדרון
כתובות סז ע"ב
בקשר למצוות צדקה נאמר בתורה (דברים טו, ח) לתת לעני: "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ", ועל פי זה נפסק להלכה (שולחן ערוך יורה דעה רנ,א): כמה נותנין לעני, די מחסורו אשר יחסר לו. כיצד, אם היה רעב, יאכילוהו. היה צריך לכסות, יכסוהו. אין לו כלי בית, קונה לו כלי בית. ואפילו אם היה דרכו לרכוב על סוס ועבד לרוץ לפניו כשהיה עשיר, והעני, קונה לו סוס ועבד. וכן לכל אחד ואחד לפי מה שצריך.
האם יש מצווה לספק את מחסורו של אדם עשיר, שכרגע חסר לו משהו?
מספרים על רבי אברהם מטשעכנוב שבא אליו אחד מהאדמורי"ם שלא היה מהחשובים, ולמרות זאת הוא כיבדו בצורה לא רגילה, ושאלוהו אחר כך מדוע עשה זאת, וענה שראה והרגיש שחסר לו כבוד, וקיים את המצווה לתת לו די מחסורו. כלומר שלדעתו יש מצווה לתת לכל אדם את מה שהוא מרגיש שחסר לו, ולאו דווקא לעני. אולם הגרי"ש אלישיב זצ"ל חלק על כך, וסבר שמצוות צדקה לתת די מחסורו היא רק לעניים, ואין מצווה לספק את מחסורו של עשיר. וחתנו, הגר"ח קנייבסקי זצ"ל תמה על כך, וכתב (דרך אמונה - ציון ההלכה, מתנו"ע פרק ז ס"ק לד) שדבריו צריכים עיון.
אכן נראה שדברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל מבוססים על מה שנאמר במסכת סוכה (מט,ב) שצדקה ניתנת רק לעניים, ואילו נתינה לעשיר אינה נחשבת צדקה, אלא גמילות חסדים, ומכיוון שהחיוב לתת "די מחסורו" נאמר במצוות צדקה, אין זה חל כלפי אנשים עשירים, ואין מצווה לתת להם את מה שהם סבורים בטעות שחסר להם, אבל לתת להם את מה שהם באמת צריכים – זוהי גמילות חסדים.
