גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שלב מדור "עלי הדף"
מסכת כתובות
דף נג ע"א

היאך העביר הורקנוס לרבי אליעזר בנו את נחלת שאר בניו, ולא חשש על איסור ד'עבורי אחסנתא'? 

אמר ליה שמואל לרב יהודה, שיננא לא תיהוי בעבורי אחסנתא, אפילו מברא בישא לברא טבא, דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה, וכל שכן מברא לברתא (נג, א). מימרא זו מובאת גם במס' בבא בתרא (קלג, ב). וכן פסק הרמב"ם (הל' נחלות פ"ו הי"א): "מדת חסידות היא, שלא יעיד אדם חסיד בצוואה שמעבירין בו הירושה מן היורש, אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה", וכ"ה בשו"ע (חו"מ סי' רפב).

הנה, ידוע הא דמסופר במדרש (בר"ר מב, א ומובא באריכות בפרקי דרבי אליעזר פרקים א-ב): "מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס, שהיו אחיו חורשים במישור, והוא חורש בהר ונפלה פרתו ונשברה, אמר לטובתי נשברה פרתי, ברח והלך לו אצל רבן יוחנן בן זכאי, והיה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע, הלכו ואמרו לריב"ז, ריח פיו של רבי אליעזר קשה לו, אמר לו, כשם שהבאיש ריח פיך על התורה, כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו. לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו, ומצאו יושב ודורש, וגדולי מדינתו יושבים לפניו, בן ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע... אמר לו אביו, בני, לא עליתי לכאן אלא לנדותך מנכסי, עכשיו הרי כל נכסי נתונים לך מתנה, אמר, הרי הם עלי חרם, ואיני אלא שוה בם כאחי". עד כאן.

וכבר עמד בזה הגאון רבי שמואל יפה-אשכנזי זצ"ל בעל ה'יפה תואר' על המדרש ותמה, היאך עלה על דעת הורקנוס ל'עבורי אחסנתא', והעלה ג' דרכים בזה, וז"ל: "כל נכסי נתונים לך מתנה, אע"ג דאמרינן 'לא תיהוי באעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לזכאה, שמא שאני הכא, דהוה תלמיד חכם, אי נמי, דבמתנה דזכי מחיים לית לן בה, ומכל מקום רבי אליעזר לא קבל – שלא לאכול הנאות מדברי תורה, ולפי מה שכתב בפרקי דר"א, שאחיו יעצו את אביו לנדותו מנכסיו, ניחא לעשות להם כאשר זממו".

והנה כלפי תירוצו הראשון: "שאני הכא דהוה תלמיד חכם", יש לכאורה לדון מלשון הגמרא: "לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא", הרי שגם לת"ח נחשב כמעביר הירושה מברא בישא לברא טבא, אמנם, כבר הטיב להגדיר את הדברים בספר 'שארית יעקב' (להגאון רבי יעקב אלגאזי זצ"ל, פר' ויקרא ב, ד) בהביאו את דבריו היפ"ת, וז"ל: "דאפילו למ"ד דאסיר לאעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא, היינו, דוקא כשההפרש של שאר הבנים לבן זה אינו אלא בהעדר רע, שהם נוהגים כשורה והוא אינו נוהג, אבל היכא דהוי לעדיפותא, דאיכא נמי תורה דהוי חכם, ואינהו לא הוו, לכ"ע ליכא משום אעבורי אחסנתא".

כן יש להביא למה שכתב בספר 'מראה הגדול' (להגאון רבי רפאל אשכנזי זצ"ל אב"ד איזמיר, ח"ב קונטרס 'שרידי יהודה' דרוש ב' לנישואין): "והלכה זו שכתב מהר"ש יפה לא נפלאת ולא רחוקה היא, דהא אשכחן בכתובות (נב:) גבי נישואי הבת, דלא קפדינן משום אעבורי אחסנתא, 'דהא נמי דאורייתא היא' כדי שיקפצו עליה, והכי נמי יש לחזק ידי תלמידי חכמים ולהנותו מנכסיו שיעסוק בתורה", כוונתו היא, ממה שמצינו בתקנת כתובת בנין דיכרין, שתקנו חז"ל שיהא האב מוריש את כתובת אמן ואת נדונתה שירש הוא ממנה, ולא יחלקו בהן שאר בניו שיש לו גם מאשה אחרת, וגם בזה יש לכאו' משום 'אעבורי אחסנתא', ובטעם התקנה אמרו (שם): "אמר רבי יוחנן משום רשב"י, מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין, כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו, ומי איכא מידי דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות, ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא, הא נמי דאורייתא הוא דכתיב (ירמי' כט, ו) 'קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים'...", וכמבואר בהמשך הגמרא דהיינו "כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה". כענין זה הוא גם להחזקת ת"ח, שמותר להעביר הירושה.

אמנם, רבים תמהו (ראה 'בני חיי' חו"מ סי' רפב; 'פרי אדמה' הל' נחלות פ"ו אות יא) על דבריו, מלשון הרמב"ם שהזכרנו: "אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה", ומשמע שגם בבן ת"ח אין לעשות כן.

כלפי תירוצו השני של מהר"ש יפה: "דבמתנה דזכי מחיים לית לן בה", יש לציין שהניף את ידו שנית בפירושו על המדרש (בר"ר נט, יא): "'ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו' (בראשית כד, י):, רבי חלבו אמר זו דיאתיקי", וכתב ביפ"ת: "ותימה, הלא אברהם אבינו קיים אפי' עירובי תבשילין, ואמרינן בכתובות 'לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא' (=והיאך העביר אברהם את הירושה מישמעאל ליצחק), ונ"ל, דלא חיישינן לאעבורי אחסנתא אלא בשכיב מרע או בריא המקנה לאחר מיתה, אבל המזכה מתנה בחייו לית לן בה, דלא גרע מכל נותן מתנה לאחרים בחייו, שאין בזה נדנוד עבירה". וכן כתב ה'לבוש' (לבוש אורה סו"פ חיי שרה) כלפי קושיא זו אצל אברהם אבינו במה שהעביר נחלה מישמעאל ובני קטורה ליצחק בנו, וז"ל: "וכי אסור לאדם ליתן מתנות לשום אדם בחייו, דאין מאמר 'לא תיהוי בי עבורי אחסנתא' נאמר אלא במותו" (ועעו"ש ב'בני חיי' וב'פרי אדמה').

אולם תירוצו השלישי של ה'יפה תואר', לכאורה תמוה מאוד, וכפי שתמה ב'פרי אדמה' (שם): "אין דעתי נוחה בזה, שהרי אפילו הכי קשה, שהרי כשאמרינן בש"ס 'מברא בישא לברא טבא' כו', היינו, שהוא רשע בכל ענייניו, ואפילו הכי אסור להעביר ירושתו לאחיו החסיד", וכן הקשה ה'שדי חמד' (ח"ד מע' ל כלל ג אות ח): "ואין נראה לדעתי הקצרה שיהיה הדין כן, דהא טעמא דשמואל הוא משום 'דילמא מברא בישא נפיק זרעא מעליא', ואם המעליל חטא אלה הצאן מה עשו, ומה גם דלפי הנראה אין האחים אשמים כל כך, כי המה חשבו על ר' אליעזר שלא היה אוהב את המלאכה, ובהפקירא ניחא ליה, ואף אם ראוי לקנסם על זה, אבל לא להעביר מהם הנחלה לגמרי".