שינוי כיוון בחיים / רפי זברגר

כתובות נד ע''א

הקדמה 

אנו ממשיכים לדון בתנאי כתובה אשר למדנו במשנה בדף נ''ב, שגם אם לא נכתבו במפורש בכתובה, הרי הם כאילו כתובים ומחייבים את הבעל. נתמקד בתנאי כתובה השלישי במשנה:
את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי - חייב, שהוא תנאי בית דין.
יורשי הבעל (יתומים) מחויבים לזון את אלמנה לאחר מותו של הבעל, כל זמן שהיא לא תובעת כתובתה ו/או לא נשאת לאדם אחר. זמן זה מוגדר בתנאי "זמן אלמנותה''. המשנה לא מגדירה בדיוק גבולות הזמן הנ''ל, ובכך דנה הגמרא בדף שלנו. 
 

הנושא

אמר רב נחמן אמר שמואל: תבעוה להנשא ונתפייסה - אין לה מזונות.
רב נחמן הגדיר בשם שמואל את ''זמן אלמנותה'' כזמן שהיא חיה עדיין בצל בעלה הנפטר. לאור זאת הוא אמר כי אם הציעו לה נישואין והיא הסכימה, מאותה נקודת זמן אין היתומים חייבים לזונה, כיוון שעצם הסכמתה מוכיח שאיננה חיה כבר בצל הבעל, אלא פניה לעתיד, לבניית חיים חדשים.
הא לא נתפייסה - יש לה מזונות?
מסיקה הגמרא מדברי שמואל שאם לא הסכימה להצעת הנישואין, היתומים עדיין מחויבים לזונה, וזה קשה, כיוון שלכאורה, עצם זה שהיא ''פתוחה להצעות'', גם אם לא מצאה עדיין את הבעל החדש, מוכיח שהיא כבר לא חיה בצילו של הבעל הנפטר.
אמר רב ענן, לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל: אמרה מחמת פלוני בעלי - יש לה מזונות, מחמת בני אדם שאינן מהוגנין לה - אין לה מזונות.
לאור קושיא זו מלמדנו רב ענן את פירוש הדברים של מר שמואל, כפי ששמע זאת ממנו: אם האלמנה מסרבת להצעת הנישואין ''מחמת בעלה הקודם'' הרי זה מוכיח שהיא עדיין ''חיה בצילו'' והיתומים חייבים לזונה. אך אם סרבה להצעה בטענה שאין הגבר מתאים לה, הרי מוכיחים הדברים שהיא פתוחה להצעות, ורק ההצעה הנוכחית אינה רלוונטית – במקרה זה היא כבר הפסידה את המזונות, והיתומים פטורים מלזון אותה מכאן ואילך.
אמר רב חסדא: זינתה - אין לה מזונות.
רב חסדא מוסיף מצב נוסף המוכיח כי פניה של האלמנה לעתיד, אם היא זינתה עם אדם אחר.
אמר רב יוסף: כיחלה ופירכסה - אין לה מזונות.
גם רב יוסף מוסיף מצב נוסף: אם היא מתאפרת, כגון שצובעת (כוחלת) עיניה, או קולעת (מפרכסת) את שערה, גם אז מוכיחים מעשים אלו שהיא מבקשת להיראות בפני גברים נוספים על מנת להכירם, וכבר איננה חיה יותר בצילו של הבעל הנפטר.
מאן דאמר זינתה, כל שכן כיחלה ופירכסה; מאן דאמר כיחלה ופירכסה, אבל זינתה - אית לה, מאי טעמא? יצר אנסה.
הגמרא מסבירה את היחס בין שני המצבים המתוארים בדעותיהם של האמוראים. רב חסדא שדיבר על מעשה זנות של האשה המפקיע את חובת המזונות של היתומים לאלמנה, למרות שניתן להסביר מעשה זה כדחף של יצר הרע, בוודאי יסכים גם לדעת רב חסדא שאם כחלה או פרכסה, שגם היא תפסיק את חובת המזונות של היתומים כלפי האלמנה.
אך ההיפך לא. שהרי יתכן שרב יוסף הסובר כי כיחול ופרכוס מפסיקים חובת היתומים לזונה, אך מעשה זנות שלה לא יפקיע את חובתם מלזונה, כיוון שנסביר מעשה זה כדחף של יצר הרע, אך בפועל ייתכן שהיא עדיין חיה בצלו של בעלה שנפטר.
ולית הלכתא ככל הני שמעתתא, אלא כי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל: התובעת כתובתה בבית דין - אין לה מזונות.
בכל אופן הגמרא אינה פוסקת כמו אף אחד מהדעות של האמוראים אלא כמו דברי של שמואל שנאמרו בפי רב יהודה, המלמד כי רק תביעת כתובת הבעל של האשה מפסיק את החיוב לזונה, אך כל מעשה אחר כמו זנות, כיחול ופרכוס אינם מפסיקים את החובה מלזון אותה.
ולא? והתניא: מכרה כתובתה, ומשכנה כתובתה, עשתה כתובתה אפותיקי לאחר - אין לה מזונות; הני אין, אבל תובעת לא!
מקשה הגמרא מברייתא על דברי רב יהודה בשם שמואל, בה כתוב כי רק אם העבירה האלמנה את כתובתה לאחר, כגון שמכרה, משכנה או הגדירה כ''אפותיקי'' (מקום ממנו ניתן לגבות חוב אחר של האלמנה), רק אז היא מפסידה את מזונותיה מכאן ואילך, אבל לא הוזכרה גם האפשרות כי תביעת הכתובה תפקיע את החובה מלזון אותה.
הני בין בבית דין בין שלא בבית דין, תובעת - בבית דין אין, שלא בבית דין לא.
מתרצת הגמרא ואומרת כי תביעת כתובה מפקיעה את החובה מלזון אותה רק אם נעשית בבית דין, שכן, רק אז ישנה ''הוכחה'' כי אין מחשבתה יותר על בעלה הנפטר, אך הברייתא עוסקת במעשים אחרים (מכירה, מישכון או עשיית אפותיקי של הכתובה) המפקיעים את החובה מלזון אותה, גם אם לא נעשו בבית דין.   
 

מהו המסר

היום עסקנו בשאלה מתי ישנה הוכחה כי פניה של האלמנה לחיים חדשים. איזה מעשה יוכיח כי מחשבתה כבר הופנתה מבעלה הנפטר והיא מבקשת להתקשר לאדם אחר. להלכה, כפי שפסקה הגמרא, יש צורך ב"מעשה חזק'' כמו תביעה בבית דין של הכתובה, או העברת בעלות של הכתובה לאנשים אחרים (מכירה, מישכון או עשייתה אפותיקי), אך פעולות כמו כיחול ופרכוס אינן מהוות הוכחה לשינוי כיוון של האשה.
בימי התשובה והרחמים של אלול, אשר החלו רק אתמול (תשפ''ב) ננסה ללמוד מכאן עקרונות כיצד מייצרים שינוי כיוון בחיים גם בתחומים אחרים, כמו עבודה עצמית על מידה מסוימת, או אפילו חזרה בתשובה באופן כללי.
פעולות ''פשוטות'' כמו כיחול ופרכוס, שאינם בהכרח מוכיחים על שינוי כיוון, לא מספיקים כדי לייצור מצב חדש. יש להשתדל לבצע פעולות המצביעות על שינוי מגמה, שינוי כיוון ושינוי עמדות. לדוגמא: אדם כעסן המבקש מאוד לעבוד על מידה זו, ולשנותה עד כדי שיהפוך לאדם רגוע ושליו (עבודה קשה מאין כמוה) חייב לעשות פעולות משמעותיות כמו לשמוע ''דברים מכעיסים'' ולא להגיב כלל וכלל. פעם, פעמיים, שלוש ואפילו עשר עשרים ושלושים פעם, עד שייטמע בליבו ובנפשו, ויעיד עליו יודע תעלומות כי לא ישוב לידי כעס לעולם (כלשון הרמב''ם בפרק ב' מהלכות תשובה, הלכה ב'). 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]