עדיף לשאול ולא להסתמך על תחושות / רפי זברגר

כתובות נג ע''א

הקדמה 

המשנה בדף הקודם עסקה בתנאי כתובה שנקבעו על ידי חכמים, ופסקה כי גם אם לא נכתבו התנאים בכתובה, הרי הם כאילו כתובים ומחייבים את הבעל. נתמקד בתנאי כתובה הראשון במשנה:
לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי, אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון - חייב, שהוא תנאי בית דין.
''כתובת בנין דיכרין'' הינו מושג אשר משמעותו הוא שהבעל מתחייב בכתובתו שאם האשה תמות ובניה ירשוה, הם יזכו גם לדמי הכתובה, מעבר לחלוקה שוויונית בירושת האבא בין כל הבנים, גם מאשה אחרת.
הגמרא מסבירה את טעם התקנה: כדי שהאבא לא יימנע מלתת נדוניה יפה לביתו, שהרי עם תנאי כתובה זה, הוא ''רגוע'' שהנדוניה, שהיא חלק מן הכתובה, תגיע לנכדים שלו, הבנים של ביתו, והנדוניה לא תעבור לבנים אחרים.
במאמר זה נלמד על סיפור המתואר בשלהי הדף הקודם וסופו בתחילת הדף שלנו.  
 

הנושא

רב פפא איעסק ליה לבריה בי אבא סוראה, אזיל למיכתב לה כתובתה,
רב פפא הלך לבית חותנו, אבא סוראה, על מנת לסכם על גובה הכתובה בשידוך בנו (של רב פפא) לאחות אשתו (שהיא גם בת של חמיו). השידוך המתרקם כאן היה בין אדם לדודתו. ובעצם הסבא מחתן את הנכד עם ביתו. צריך להעיר כי שתי האחיות אינן מאותה אמא, אחרת הייתה אסורה על אחיינה משום דודתו.
שמע יהודה בר מרימר, נפק אתא איתחזי ליה.
יהודה בר מרימר שמע כי רב פפא מגיע למקום והלך לקראתו משום כבודו של רב פפא.
כי מטו לפיתחא הוה קא מפטר מיניה, אמר ליה: ניעול מר בהדאי,
כאשר הם הגיעו לפתח הבית של אבא סוראה, הבחין רב פפא כי יהודה בר מרימר מעוניין להיפרד ולא לעלות לבית אבא סוראה. ביקש רב פפא מיהודה בר מרימר בכל אופן להצטרף אליו.
חזייה דלא הוה ניחא ליה, אמר ליה: מאי דעתיך? משום דאמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא, דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה, וכל שכן מברא לברתא,
רב פפא הרגיש שאין הדבר נוח לו, והוא היה מעדיף שלא להגיע לבית אבא סוראה. שאל אותו רב פפא: האם אינך מעוניין להצטרף בגלל הדברים שאמר שמואל לרב יהודה. שמואל אמר לו שלא יהיה נוכח בהעברת נכסים/ירושה של אבא מאחד הבנים לשני, אפילו אם מעביר מ''בן רע'' ל''בן טוב'', וזאת מהסיבה שלא ידוע מי יהיו ילדיו של הבן הרע, ובהחלט ייתכן כי ילדיו יהיו ממש ''טובים''. שמואל הוסיף ואמר לרב יהודה שבוודאי לא יהיה נוכח בהעברת נכסים של אבא מבנו לביתו, שכן הבן יורש מדין תורה והבן אינה יורשת (אם יש בן).
האי נמי תקנתא דרבנן היא, דאמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי!
המשיך רב פפא ואמר: אם הינך טרוד עקב דברים של שמואל, יש לענות על כך כי ביחס לנדוניה (שהיא סיבת ירושת בנין דכרין) אין הדבר נכון, שכן מקור נדוניה וכתובת בנין דכרין היה מתקנת חכמים, כפי שאמנם למדנו בדף הקודם.
אמר ליה: הי מילי מדעתיה, לעשוייה נמי?
שאל אותו יהודה בר מרימר: האם נכון להיות נוכח בחתימת נדוניה גם כאשר ''כופים'' על האבא לשלם סכום לנדוניה?
אמר ליה : אטו מי קאמינא לך דעול ועשייה? עול ולא תעשייה קאמינא!
ענה לו רב פפא: אני לא ביקשתי ממך לכפות על האבא לשלם את הנדוניה, אלא רק לבוא ולא לומר שום דבר.
אמר ליה: מעלאי דידי היינו עשייה. אכפייה ועול, אישתיק ויתיב.
ענה לו יהודה בר מרימר כי עצם הימצאותו של יהודה בחתימה זו תהווה כעין כפייה על האבא, שכן, עקב כך הוא ירגיש מחויבות לתת נדוניה יפה. מספרת הגמרא כי רב פפא שידל את יהודה בר מרימר בדברים הרבה, עד שכביכול כפה עליו להצטרף, ואמנם הוא הצטרף וישב ושתק בכל האירוע.
סבר ההוא מירתח רתח, כתביה לכל מאי דהוה ליה.
שתיקה זו של יהודה מרימר באותו מעמד, גרמה לאבא סוראה (האבא של הבת המשתדכת) לחשוב כאילו הוא אינו מרוצה מהסכום הנקוב בנדוניה והוא העלה סכום זה עד שהתחייב לשלם עבור הנדוניה את כל הכסף שהיה ברשותו.
לסוף אמר ליה: השתא נמי לא מישתעי מר? חיי דמר, לא שביקי מידי לנפשאי!
כשראה אבא סוראה כי שמואל המשיך בשתיקתו, שאל אותו: האם גם עתה ''אינך מבסוט'' והרי לא השארתי לי מאומה?
אמר ליה: אי מינאי דידי, אפילו האי נמי דכתבת לא ניחא לי.
ענה לו שמואל: אם היית שואל אותי לפני כן, גם לסכום שהתחייבת אליו אין דעתי נוחה, שכן זהו סכום גדול מידי.
אמר ליה : השתא נמי אהדר בי! אמר ליה : שוייה נפשך הדרנא לא קאמינא.
אבא סוראה ואמר לו: אם כך, אולי אחזור בי מהסכמתי, שהרי טרם נכתבה הכתובה. ענה לו: מכיוון שכבר התחייבת – איני מציע לך לחזור בך. 
 

מהו המסר

•• יש עניין גדול לקבל את פני רבו ולכבדו בכך.
• יש לבחון את ''שידולו'' של רב פפא לצרף את יהודה מרימר לאירוע. לכאורה, אם יהודה בר מרימר מגלה כי אינו מעוניין להצטרף, עדיף כי רב פפא היה חדל מהשתדלות זו.
• מנגד, יש לבחון גם את הסכמתו של יהודה מרימר לרבו. לכאורה, אם הוא חושש לתוצאות לא טובות, כפי שאמנם קרה בפועל (שתיקתו גרמה להגדלת סכומי הנדוניה רבות) לכאורה היה ראוי שיעמוד על דעתו ולא יצטרף.
• רצוי שלא לשפוט בן אדם לפי מראהו ומעשיו הנוכחיים, שכן ייתכן כי זרעו אחריו ישפר משמעותית את המעשים.
• רצוי שאבא סוראה היה שואל על דעת יהודה , ולא יסתמך על תחושות שלו, שהתבררו אמנם כלא נכונות.
• גם אם אדם התחייב בטעות, ראוי לו שלא לחזור בו מההתחייבות, כדי לא להמרות את פי עצמו.
 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]