ושלשת – שיהו משולשין / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה

שנינו בברייתא (דף ט:) העוסקת בקביעת מיקומן של שלושת ערי המקלט בארץ: חברון, שכם וקֶדֶשׁ. "וְשִׁלַּשְׁתָּ - שיהו משולשין, שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם, ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון".

רש"י על אתר מבאר שצריך לחלוק את הארץ לארבעה חלקים שוים, וערי המקלט נמצאות בקו התפר שבין רבע לרבע. מכיון שבין ארבע חלקים ישנם שלוש קוי גבול, נמצא שאין לך נקודה בארץ שתהיה רחוקה מעיר מקלט יותר מרביע הארץ. שהרי אף מי שנמצא בקצה הגבול הדרומי, יש לו את חברון הרחוקה ממנו רביע הארץ, ומי שנמצא בקצה הגבול הצפוני יש לו את קֶדֶשׁ נפתלי הרחוקה גם היא רביע.

על כך שואלת הגמרא (דף י.) "ומאי שנא מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי, ומאי שנא מיצעאי דמקרבי?" ומפרש רש"י: "חברון וקדש רחוקות מגבולי הארץ שני רביעי הארץ וההורג בסוף הגבול צריך לנוס רביע הארץ. [אבל] ההורג בין חברון לשכם ובין שכם לקדש קרוב למקלט מיכן ומיכן [ואינו צריך לנוס יותר משמינית].

בערוך לנר שם מסביר היטב את שאלת הגמרא: החלוקה לרבעים יוצרת מצב שרוב אזרחי הארץ צריכים לנוס לא יותר משמינית הארץ, ורק אלו שגרים בשני הקצוות [עד שמינית מאורך הארץ] צריכים לנוס יותר. אמנם אם נחלק את הארץ לשישה חלקים שוים, ונציב את עיר המקלט הצפונית במרחק שישית מן הגבול, וכך את העיר הדרומית. ובאמצע הארץ תהיה העיר האמצעית – נמצא שאין לך אדם מישראל שצריך לנוס יותר משישית הארץ! כפי שמתואר בשרטוט [הקוים המודגשים הן ערי המקלט]. שהרי גם מי שמתגורר בין העיר האמצעית לאחת מן הערים הצדדיות – אינו יכול להיות רחוק יותר משישית הארץ.

אך תירוצו של אביי לקושיא זו תמוה ביותר. אביי מתרץ שבשכם היו מצויים רוצחים, כפי שמעיד הנביא (הושע ו ט) "דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה". ומה הועיל תירוץ זה? הלא שכם בכל מקרה תהיה העיר האמצעית בין לפי החשבון הראשון ובין לפי הצעת המקשן.

הרב דוב בעריש ראזענבערג שליט"א (קובץ 'קול התורה', חוברת נ"ו, עמוד רע"א) מבאר את הענין באופן נפלא. המקשה לא הקשה שנמקם את ערי הארץ באופן שונה, אלא קושייתו היתה על טעמא דקרא; הרי אנו רואים שהתורה מקפידה שלא יהיה מרחק של יותר מרביע מכל נקודה שהיא בארץ ישראל. אם כן, אין צורך כלל בעיר האמצעית, שהרי גם מי שגר באמצע הארץ יכול לנוס לחברון הדרומית או לקדש הצפונית ולא יהיה לו מרחק של יותר מרביע הארץ?

[אבל קושיית הערוך לנר שאין המרחק שוה לא הוקשתה לו למקשה כלל, שכן בכל מקרה תמיד יהיו כאלו הקרובים יותר לערי המקלט מאשר אחרים, ואין לחוש לכך].

על זה תירץ אביי שבשכם היו מצויים רוצחים ושם היה הצורך הגדול ביותר בערי מקלט, לפיכך התקין קורא הדורות מראש שבשכם יהיה מקום מקלט.

ויש להוסיף, שלפי ביאור זה מיתרצת קושיא נוספת: בעבר הירדן גם היו שלוש ערי מקלט באותו מרחק, והן היו מקבילות לערי המקלט שבארץ 'כמין שתי שורות שבכרם', כמו שמבואר בברייתא שם. והנה על שלוש ערי המקלט שבעבר הירדן לא הקשתה הגמרא מדוע הרויחו המיצעאי שהם קרובים יותר מאשר אלו שבשני הקצוות. וגם תירוצו של אביי אינו מועיל לעבר הירדן. שכן אין פסוק האומר שהעיר האמצעית בעבר הירדן (רמות שבגלעד) היתה עיר שהיו מצויים שם רוצחים יותר מהרגיל.

אבל אם נאמר שקושיית הגמרא היתה שנוותר על העיר האמצעית, אתי שפיר! שכן בעבר הירדן רואים שהחלוקה היתה עיר מקלט לכל שבט, כלשון הכתוב (דברים ד מג) "אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָראוּבֵנִי, וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי, וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי". ואין איפוא מקום לשאול שבני גד האמצעיים יברחו לערי המקלט של השבטים האחרים, שמא רוצח בן שבט אחד לא היה מתקבל בעיר מקלט של השבט האחר בסבר פנים יפות.

אבל בארץ ישראל על כרחנו אין זו הסיבה לחלוקה, שהרי היו שם עשרה שבטים, וממילא לא היה לכל שבט עיר מקלט בשטחו. על כרחך שהסיבה למרחק השוה שציותה עליו התורה באומרה 'וְשִׁלַּשְׁתָּ' הוא כדי שלכל רוצח לא יהיה מרחק המנוסה גדול יותר מרביע הארץ, ועל זה הוקשה שאם זו כוונת הכתוב – אין צורך ביותר משתי ערים.

                                                                       *

ביאור זה מיישב גם את שיטת הרמב"ם (פ"ז מהלכות רוצח ה"ה) שנמצאת מוקשה מאוד מסוגיא זו.

הרמב"ם סובר שמי שגר בעיר מקלט אינו יכול להמשיך ולהתגורר שם אם רצח בה, אלא צריך לגלות לעיר אחרת. לפי זה, קושיית הגמרא כפי שביארה ה'ערוך לנר' תמוהה טובא. הגמרא הקשתה שנזיז יותר לצד הגבול את ערי המקלט הצדדיות, כך שלא תהיינה רחוקות מהגבול אלא שישית אורך הארץ. אבל לפי זה נמצא שמי שגר בשכם – ולא יכול להקלט בה – יצטרך להרחיק נדוד יותר מרביע הארץ! מה הקשתה הגמרא בכלל? ואכן עמד כבר בקושיא זו ר' שמעון משה דיסקין בספר 'משאת המלך' על הרמב"ם שם (עמ' 98), וכן עמד על כך בספר 'בית התלמוד' (מכות י.).

אמנם לפי ביאור זה קושיית הגמרא מובנת מאוד. הקושיא לא היתה שנזיז את ערי המקלט הקיצוניות, אלא שנוותר על שכם, ויושביה [שממילא אינם יכולים להקלט בה לדעת הרמב"ם] ילכו לאחת ערי המקלט הקיצוניות.

אלא שתירוץ הגמרא הוא שקשה לדעת הרמב"ם: מה מועיל שבשכם שכיחי רוצחים? הרי ממילא לא יוכלו להקלט בה? ועל זה ממילא צריך לומר כדברי הריטב"א (מכות שם) שכשאמר אביי 'בשכם שכיחי רוצחים' התכוון לשכם וסביבותיה שהיו כמותה, ואכן יושבי שכם עצמם ממילא צריכים לנוס לעיר אחרת, אך הכפרים והעיירות שסביבות שכם – שגם בהם היו שכיחי רוצחים – יוכלו להקלט בשכם.