מתי רשאי דיין לסייע לבעל דין?
הרב דב קדרון
כתובות לו ע"א
הפסוק מספר משלי (לא, ח): "פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם" מלמד שלפעמים הדיין צריך לטעון עבור אחד מבעלי הדין, כמו שכותב ספר חסידים (מרגליות, סימן אלף קכז): "כגון שרואה שאחד רמאי ואחד תם, והרמאי יודע לטעון, והדין עם התם אלא שאינו יודע לטעון, עליו נאמר (משלי ל"א ח') פתח פיך לאלם", או כמו שפוסק הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק כא הלכה יא):
ראה הדיין זכות לאחד מהן ובעל דין מבקש לאמרה ואינו יודע לחבר הדברים, או שראהו מצטער להציל עצמו בטענת אמת ומפני החימה והכעס נסתלק ממנו או נשתבש מפני הסכלות, הרי זה מותר לסעדו מעט להבינו תחלת הדבר משום פתח פיך לאלם.
התשב"ץ (בפירושו למשנה אבות א,ח) הקשה ממה שנאמר במשנה: "אל תעש עצמך כעורכי הדיינין", כלומר שאסור לגלות את הדין ליחיד ולומר לו עשה כך כדי שתזכה בדין, ואעפ"י שהדין עמו, אסור ללמדו טענותיו. ואסור לתת עצה לבעל הדין כדי שיזכה, אם כן איך ייתכן שהדיינים עצמם יטענו עבור בעל הדין?
תשובתו היא שהדבר הזה נמסר לדעתו של דיין ירא שמים, ועליו להחליט לפי הנסיבות מתי לסייע לבעל הדין בטענותיו ומתי לא לעשות זאת, כי המטרה העליונה היא להוציא את הדין לאמתו. כך גם כותב הרמב"ם לגבי הדין של פתח פיך לאלם: "וצריך להתיישב בדבר זה הרבה שלא יהיה כעורכי הדיינין".
