דיוק וחידוש ברש"י

כתובות דף כה

עמוד ב

רש"י ד"ה הדר. ריש לקיש:חזייה לרבי אלעזר בישות. החזיר פניו ונסתכל ברבי אלעזר בעין רעה שהבין שמפי ר' יוחנן שמע לשון זה וכשאמר לשון זה לא אמרה בשם רבי יוחנן לפיכך לא קיבלה הימנו:

כעין לשון זה ממש ובאותם אמוראים במסכת מכות ה: הדר חזייה לר' אלעזר בישות. החזיר ריש לקיש את פניו ונסתכל ברבי אלעזר בפנים זועפות שהבין ריש לקיש ששמע ר' אלעזר דבר זה מפי רבי יוחנן וכשאמרה לו לא אמרה בשמו:

וכן בפסחים נג ע"ב לא באותם אמוראים ממש פירש רש"י בלשון זה הדר עולא חזא ביה ברבה בר בר חנה בישות. נסתכל בו בפנים זועפות כלומר אתה אמרת בשם רבי יוחנן והוא לא אמר כן אלא אף במוצאי יוה''כ מברכין עליו הואיל ודבר חדש הוא שנאסר בו כל היום ועכשיו נהנה ממנו:

ונראה שבכתובות הוצרך רש"י להשתמש בלשון פנים זעופות בעניין אחר מידי דאכילה  בדף סא: דחוור אפיה. פניו זועפים שנתאוה למאכל: וע"כ לא כתב בלשון זה גבי בישות משום דברי תורה, ומה עוד שמדובר כאןבעניין תרומה בגרנות, ומצאנו במסכת זו (דף ק) בעניין תרומה לשון תורם בעין רעה, שאינו במשמעות השלילית כל כך כי הרי בכל זאת תורם ורק מבדיל מעין יפה, וע"כ בפסחים ובמכות נקט רש"י בלשון פנים זעופות שמקופיא נראה כלשון יותר טוב, ובכל זאת במכות לא רצה לכתוב עין רעה מפני הנאמר במכות כד: בא דוד והעמידן על אחת עשרה דכתיב {תהילים טו-א} מזמור לדוד [ה'] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם הולך תמים זה אברהם דכתיב {בראשית יז-א} התהלך לפני והיה תמים פועל צדק כגון אבא חלקיהו ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דכתיב {בראשית כז-יב} אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו, והאומר דבר שלא בשם אמרו נראה כביכול כיורד לאומנות חבירו, על כן לא נקט רש"י בלשון עין רעה בכדי שלא נדמה לדבר זה אלא רק שהראה לו פנים זעופות.

נקודה שינוי נוספת שיכול להאיר באופן אחר את ההבדל בין פנים זעופות החמור יותן לעין רעה לכאורה הקל יותר, והיא מסוף דברי רש"י שבכל מקום.

בכתובות - וכשאמר לשון זה לא אמרה בשם רבי יוחנן לפיכך לא קיבלה הימנו: כי למעשה הוא לא פסק בסיפור כנגד רב יוחנן בפניו, כי הוא רק שואל את העד בפני רבי יוחנן האם ראה שחלק בגרנות, ורבי יוחנן אמר לו ואם אין שם גורן וכו'.

במכות - וכשאמרה לו לא אמרה בשמו:כי למעשה הוא גרם לו לפסוק אחרת מרבי יוחנן בפניו ולומר הוחזקה בשקר,

בפסחים - כלומר אתה אמרת בשם רבי יוחנן והוא לא אמר כן, כאן גם אומר רש"י את הלשון החמור יותר פנים זעופות כי שינה מדברי רבי יוחנן.