אמתלא / כתובות כב ע"א
הרב אברהם סתיו
דף יום-יומי, תורת הר עציון
במשנה הפותחת את סוגייתנו נאמר שאישה שאמרה "אשת איש הייתי וגרושה אני" נאמנת משום ש"הפה שאסר הוא הפה שהתיר". במקרה זה אין מתייחסים לשתי האמירות של האישה כאל סתירה, ולכן מאמינים לכלל דבריה. הגמרא דנה במקרה שבו יש סתירה גמורה בין שתי האמירות של האישה:
"ת"ר: האשה שאמרה אשת איש אני, וחזרה ואמרה פנויה אני – נאמנת. והא שוויה לנפשה חתיכה דאיסורא! אמר רבא בר רב הונא: כגון שנתנה אמתלא לדבריה".
בגמרא מבואר כי באופן עקרוני אין האישה יכולה לבטל את דבריה הראשונים, משום שכבר "שוויה לנפשה חתיכה דאיסורה", ורק כאשר יש לה "אמתלא" מאמינים לדבריה האחרונים. כדוגמה לכך הביאה הגמרא אישה שטענה שהיא אשת איש כאשר רצו בה אנשים שאינם מהוגנים, אך כאשר רצו בה אנשים מהוגנים גילתה להם שהיא פנויה.
כיצד מתפקדת האמתלא? נראה שאפשר להבין זאת בשתי דרכים:
א. האמתלא מבטלת את האמירה הראשונה כלא הייתה, וממילא אנו מאמינים לאמירה השנייה.
ב. האמירה הראשונה אינה מתבטלת, אך האמתלא מאפשרת לאישה לומר את האמירה השנייה ואנו סומכים על דבריה האחרונים.
על אף שבין כך ובין כך מאמינים לדבריה האחרונים של האישה ולא לדבריה ראשונים, ייתכן שהשאלה כיצד מתייחסים לטיעון האמתלא משפיעה על מחלוקת גדולה בין הפוסקים. הרא"ה (בשיטה מקובצת כב ע"א) כתב:
"ואפשר באומרת מקודשת אני לפלוני לא סמכינן באמתלא, שכבר הודית לנו, ושוב לא כל הימנה לחוב לו".
הרא"ה מסתפק אם יש בכוחה של האמתלא לאפשר לאישה "לחוב לאחריני" (וכן נחלקו הפוסקים האם יש דין אמתלה בדיני ממונות – ראו קצות החושן ח פ, א). ייתכן שהשאלה תלויה בחקירתנו: אם ביכולתה של האמתלא לבטל את הדיבור הקודם, היא יכולה לפעול גם כשהאישה חבה לאחרים, אך אם יש בה רק כדי להצדיק את היכולת של האישה לומר אמירה חדשה, הרי שהיא מעניקה לה רק את הנאמנות הרגילה שיש לאישה על עצמה, ולא יכולת להפקיע ממון מאחרים.
שאלה נוספת שנחלקו בה הפוסקים נוגעת ליכולת לתת אמתלא למעשה. הרשב"א (תורת הבית הארוך ז, ב) כתב שאישה שהוחזקה נידה במעשה, כגון שלבשה בגדי נידות, אינה יכולה לתת אמתלא לכך, משום שאין דבריה עומדים כנגד החזקה. אומנם, פוסקים אחרים חלקו על דין זה או צמצמו אותו, כמבואר בנושאי הכלים על השולחן ערוך (יורה דעה קפה, ג). נראה שגם מחלוקת זו תלויה בחקירתנו: לדעת הרשב"א, האמתלא רק מאפשרת לאישה לומר את האמירה השנייה, וכשעומד מולה מעשה – אין עדותה מועילה נגד חזקה, אך לדעת החולקים יש בכוח האמתלא לבטל את כל ההתנהלות הקודמת, ואין הבדל בין דיבור למעשה.
