לא לחסוך במילים / רפי זברגר

כתובות כה ע''ב 

הקדמה 

אנו עוסקים בסוגיות הדנות בשאלה האם מעלים לנשיאות כפים על פי יוחסין. כלומר, האם העובדה שאדם מברך ברכת כוהנים בבית הכנסת, מהווה הוכחה לייחס אותו לכהונה, למשל כדי לתת לו תרומה. כמו כן, האם העובדה שמעלים אדם בעליה ראשונה ככהן מהווה הוכחה שהוא אמנם כהן ליוחסין. הגמרא מביאה מספר סיפורים בהם דנו חכמים בשאלה זו. 
 

הנושא

ההוא דאתא לקמיה דריש לקיש, אמר ליה: מוחזקני בזה שהוא כהן,
הגיע אדם לפני ריש לקיש ואמר לו כי אדם פלוני ''מוחזק שהוא כהן''.
אמר ליה: מה ראית?
שאלו ריש לקיש: על מה אתה מסתמך בחזקה זו?
אמר ליה: שקרא ראשון בבית הכנסת,
ענה לו כי הוא מסתמך על כך שקוראים לו ראשון בעליות התורה, משמע שהוא מוחזק בציבור ככהן.
אמר ליה: ראיתיו שחילק על הגרנות?
ריש לקיש לא הסתפק בראיה זו להחזיקו ככהן, ושאלו האם הוא מוחזק גם בכך שנותנים לו תרומות (תרומה גדולה ותרומת מעשר) הניתנות לכהן בבית הגרנות (שם היו נותנים תרומות ומעשרות)?
אמר לו רבי אלעזר: ואם אין שם גורן, בטלה כהונה?
רבי אלעזר ששמע דו שיחה זה אמר לריש לקיש: האם רק קבלת תרומה מעידה על חזקת כהן? האם במקום שאין גורן אין אפשרות שתהיה חזקת כהן?
בשלב זה של הסיפור נראה כי ריש לקיש לא קיבל את טענת רבי אלעזר (שאפשר לעלות לכהונה על פי חזקת כהן בקריאת התורה), והסיפור ממשיך כמתואר להלן:
זימנין הוו יתבי קמיה דרבי יוחנן, אתא כי הא מעשה לקמיה,
פעם אחרת ישבו ריש לקיש ורבי אלעזר לפני רבי יוחנן, ושוב הגיע אדם שהעיד על בן אדם שעלה לתורה וביקש להחזיקו ככהן על סמך עובדה זו.
אמר ליה ריש לקיש: ראיתיו שחילק על הגורן?
ריש לקיש כשיטתו שראינו במקרה הקודם לא הסתפק בחזקה זו, ושאלו האם הוא גם קיבל האיש תרומות בבית הגרנות?
אמר ליה רבי יוחנן: ואם אין שם גורן בטלה כהונה?
הפעם שאל רבי יוחנן באותו נוסח ששאל רבי אלעזר בסיפור הקודם: האם במקום שאין בית הגרנות אין אפשרות לייחס לכהונה?
הדר חזייה לרבי אליעזר בישות,
ממעשה זה הבין ריש לקיש כי רבי אלעזר שמע את השאלה שרבי אלעזר שאלו בסיפור הקודם (ואם אין שם גורן בטלה כהונה) מרבי יוחנן רבו, והתסתכל עליו ''בעין לא טובה''..
אמר: שמעת מילי דבר נפחא ולא אמרת לן משמיה.
ואמר ריש לקיש לרבי אלעזר: אם כבר שמעת נוסח שאלה זו מרבי יוחנן (מכונה ''בר נפחא'' – בנו של נפח), מדוע לא אמרת לי שזו שאלה של רבי יוחנן? בעצם הטענה של ריש לקיש הייתה: אם היית אומר לי כי רבי יוחנן כבר שאל שאלה כזו, הייתי בוודאי מקבל את הדברים וחוזר בי מהצורך להביא עדים לכהונה רק על פי חלוקה של תרומות בבית הגרנות.  
 

מהו המסר

יש להניח כי רבי אלעזר לא אמר לריש לקיש שהמימרה הזאת נאמרה על ידי רבי יוחנן, כיוון שהיה תלמיד שלו, וחשב כי ''כולם מבינים'' שאם הוא אומר משהו, כנראה שזו דעתו של רבי יוחנן רבו.
אם כן, מדוע באמת ריש לקיש לא הבין זאת? ניתן לומר באחת מכמה אפשרויות:
• ריש לקיש אמנם מסכים לעיקרון שדברי תלמיד בדרך כלל משקפים את דעת רבו, אך הוא לא התעמק יותר מידי. הוא שמע דברים מרבי אלעזר וחשב שהוא זה אשר אמרם.
• ריש לקיש חשב שגם תלמיד של רב גדול כמו רבי יוחנן יכול לומר דברים בשם עצמו, ולא בהכרח דברי התלמיד תמיד משקפים את דעתו של רבו.
בין כך ובין כך העובדה בפועל הייתה שריש לקיש לא הבין שאלו דברי רבי יוחנן, ועקב כך פסק ריש לקיש בניגוד לדעה זו, וחייב להביא חזקת חלוקת תרומה בגורן.
אנו למדים מכך כי לא כדאי להשאיר דברים סתומים ולא ברורים. אמנם לרבי אלעזר היה ברור מאליו כי ריש לקיש מבין שאלו דברי רבי יוחנן רבו, אך מסתבר שלא כך היה. כדאי ורצוי תמיד להוסיף עוד הסבר ועוד בירור, כדי שהשומע גם לא יצורך לשאול שוב ושוב, וגם כדי שלא תצא תקלה וטעות אצלו. גם אם מדובר בשני אנשים תלמידי חכמים גדולים, לא כדאי ''לחסוך במילים'', אלא להוסיף עוד משפט, עוד הבהרה כדי שהצד השני יבין ויפנים את הדברים הנאמרים ואת המסר המשתמע מהם.
הדבר נכון גם בכל דוח שיח בין אנשים גדולים כקטנים. לנסות לחוש ולהרגיש את הצד השני. לנסות להבין מה הוא לא מבין ולהבהיר לו את הדברים בהתאם. זו רגישות גבוהה לאנשים, החשובה מאוד באינטראקציה בינאישית. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל

תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]