איך ייתכן לסמוך על אדם רשע?

הרב דב קדרון

כתובות כה ע"ב

כדי להעיד על אדם שהוא כהן לעניין יוחסין, יש צורך בשני עדים כשרים, אבל כדי להתיר לו לאכול תרומה מספיק עד אחד, ומסבירים הרמב"ן והריטב"א שאין זה עניין של עדות, אלא רק עניין של בירור מציאות.

מכאן למד הרב שי יצחק שרגא (כתב עת בית הלל, לו, תשס"ט) שבכל מקום שעד אחד נאמן, כגון "עד אחד נאמן באיסורים", אין זו עדות רגילה על פי הכללים של הלכות עדות, אלא זו נאמנות מיוחדת שהתורה האמינה לאדם אחד כאשר יש צורך לברר עניין מסוים, ואף מי שפסול לעדות בדרך כלל, נאמן בדבריו לברר שאין כאן איסור אלא היתר.

בנוסף לזה יש מצבים שבהם אדם אחד נאמן, כמו בגמרא להלן (פה,א) שרבא האמין לאשתו שאמרה לו על אשה אחרת שהיא חשודה להישבע לשקר, והסביר שהוא מכיר את אשתו כל כך טוב, עד שיודע בה שאינה משקרת בשום מצב.

מכאן למד הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (אג"מ יו"ד ח"א סימן נד) שגם אנשים שאוכלים נבילות וטריפות וכופרים בה' ובתורתו, ובדרך כלל אינם נאמנים לעדות ולאיסורים, אם בן משפחה מכיר אחד כזה ויודע על פי טבעם ועל פי הנסיון שאפשר לסמוך על דבריהם שלא יכשילו אותו באכילת אוכל לא כשר, שניתן לסמוך עליהם בשעת הדחק.

לכן הוא התיר להורים זקנים וחלשים שצריכים לאכול בשר, בגלל חולשתם, אולם הם ניזונים על שולחן בניהם הכופרים בתורה, שאם הם יודעים בוודאות גמורה שלא משקרים – שיכולים לסמוך על כך ולאכול אצלם.