תשובה פתוחה לכול / רפי זברגר

כתובות כב ע''א

הקדמה 

בדף הקודם למדנו מימרא בשם רב הונא או בשם רב על קיום שטרות. דובר שם על שני דיינים המכירים את חתימת העדים ודיין שלישי שאינו מכיר. נפסק כי שני הדיינים יכולים ''להעיד'' בפני הדיין השלישי על נכונות חתימת העדים, ואז שלושתם יכולים לשמש כדיינים לקיום השטר. הבדלנו בין עדות הדיינים לפני חתימת/כתיבת שטר הקיום או לאחריו, והכשרנו רק אם העדות הייתה לפני כתיבת שטר הקיום.
היום נלמד מימרא נוספת של רב הונא בשם רב, בנוגע לקיום שטרות, אשר גם בה יש אבחנה בין אם נעשה לפני חתימה על שטר הקיום או לאחריו. 
 

הנושא

אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: שלשה שישבו לקיים את השטר, וקרא ערער על אחד מהן, עד שלא חתמו - מעידין עליו וחותם, משחתמו - אין מעידין עליו וחותם.
שלשה דיינים אשר באו לקיים שטר, ואז יצא ערעור על ידי שני עדים בדבר כשרותו של אחד הדיינים, ושני הדיינים הנוספים מבקשים להעיד על כשרותו של הדיין השלישי. פוסק רב הונא בשם רב כי הם יכולים להעיד על כשרות הדיין רק לפני חתימתם יחדיו (שלושת הדיינים) על שטר הקיום, אבל אם כבר חתמו וקיימו את השטר אינם רשאים להעיד יותר על כשרותו של הדיין השלישי. הסיבה: לאחר קיום השטר המשותף הם ''נוגעים בדבר'', שהרי "לא נעים להם" שאחד הדיינים שהיה שותף איתם בדין של קיום השטר, מוטלות עליו חששות פסול.
ערער דמאי? אי ערער דגזלנותא, תרי ותרי נינהו! אי ערער דפגם משפחה, גלוי מלתא בעלמא הוא!
מנסה הגמרא להבין מהו תוכן הערעור על הדיין, אשר במקרה זה פוסל את שני הדיינים האחרים מלהעיד אחרי הקיום ומכשיר אותם להעיד על כשרות הדיין לפני החתימה.
• אם הערעור (על ידי שני עדים) היה כי הדיין גזל, שואלת הגמרא, מה תעזור לנו עדותם של שני הדיינים (לפני החתימה על שטר הקיום)? שהרי גם לאחר עדותם של שני הדיינים יישאר מצב של שני עדים (שהוציאו ערעור) מול שני עדים (הדיינים) ועדיין סטטוס הדיין יישאר במצב של ספק, ולכן לא תעזור עדותם. אם כן, לא ייתכן כי על כך דיבר רב הונא בשם רב.
• אם הערעור אינו אלא על פסול ייחוס של הדיין, שהוא עבד למשל, ולכן פסול להיות דיין, הרי במקרה זה לכאורה הדיינים יוכלו להעיד גם לאחר חתימתם, שכן עדותם אינו אלא ''גילוי מלתא'' שלאחריו בית הדין מתחקר ומנסה להגיע לבירור יוחסיו של הדיין. ואינם מסתמכים ממש על העדות בבחינת ''על פיו יישק דבר''.
אם כן, על איזה ערעור מדבר רב הונא בשם רב.
לעולם אימא לך ערער דגזלנותא, וקאמרי הני: ידעינן ביה דעבד תשובה.
עונה הגמרא כי הערעור אמנם נסב על גזלנות הדיין, ושני הדיינים המבקשים להכשירו אינם סותרים את עדותם של העדים בדבר גזלתו של הדיין, אבל הם טוענים שהוא השיב את הגזלה וחזר בתשובה, לכן הוא יכול כבר לחזור ולכהן כדיין מן המניין. עדות כזאת של הדיינים יכולה להתקבל רק לפני חתימתם על שטר הקיום, אך לאחר החתימה הדיינים כבר נוגעים בדבר, כמוסבר לעיל, ולכן אינם כשרים להעיד.
 

מהו המסר

אוקימתא של הגמרא המעמידה כי מדובר בדיין שחזר בתשובה מדהימה ומעניינת מאוד. מדובר על דיין שגזל דבר מה, וברור שלאחר ביצוע עבירה זו הוא אינו כשיר להיות דיין. הדבר המעניין הוא כי השבת הגזלה וחזרה בתשובה שלמה מתירה לדיין לחזור ולדון.
נלמד מכך מספר מסרים:
• כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז', כ'). אין אדם חסין מפני ביצוע עברות. ויותר מזה אומר שלמה בקהלת, אין דבר כזה צדיק שאינו חוטא. כל אדם חוטא, אף שהוא הצדיק ביותר. ייתכן כי חטאיו הם ברמה ''יותר גבוהה'' אך בכל אופן הוא חוטא. אם כן, גם דיין שיושב על כס הדיינות, ולכאורה ''מורם מעם'' הוא פוטנציאל לחטוא, ואולי אף לפעמים יצרו גובר יותר מאשר לאדם רגיל. לכן, אין אנו ''מופתעים'' מעדות על דיין שעבר עבירה כגון שגזל ממון.
• משמעות גדולה היא תהליך התשובה. גם דיין שגזל יכול לחזור בתשובה שלמה, ולאחר מכן לחזור ולדון בענייניהם של אנשים אחרים. הוא אמנם עבר עבירה וגזל ממון מאנשים, אך השיב את הגזלה, התחרט על מעשהו וקיבל על עצמו שלא לשוב ולעשות זאת בשנית – לאחר תהליך פנימי וחיצוני זה, מכשירים אותו בחזרה להיות דיין מן המנין.
אנו מתקרבים לימי התשובה והרחמים של חודש אלול (תשפ''ב), וכמה עובדה זו יכולה לחזק אותנו בדרך התשובה. לא להיכנס למרה שחורה על דברים שעשינו, לא לחשוב כי ''אנו לא שווים שום דבר'' לאחר שעשינו כזאת וכזאת, אלא להתחזק ולהכיר בעובדה שכולם חוטאים, גם הטובים ביותר, אך יותר חשוב, כולם יכולים, רשאים ואף מחויבים לחזור בתשובה שלימה על כל מעשיהם. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולע''נ ורדה בת ששון ונעמה שהיום קמים מימי שבעה על פטירתה (ערב ראש חודש מנחם אב, תשפ''ב)

תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]