גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שכו מדור "עלי הדף"
מסכת כתובות
דף טז ע"ב

ביאור מחלוקת ב"ש וב"ה האם אומרים כלה כמות שהיא או כלה נאה וחסודה 

תנו רבנן, כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי אומרים, כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים, כלה נאה וחסודה. אמרו להן ב"ש לב"ה: הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה, והתורה אמרה (שמות כג, ז) "מדבר שקר תרחק". אמרו להם ב"ה לב"ש: לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו, הוי אומר ישבחנו בעיניו, מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות (טז, ב), וברש"י: "מכאן אמרו - מדברי ב"ה שאמרו ישבחנה. תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות - לעשות לאיש ואיש כרצונו".

ומבאר הריטב"א: "'ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו', פירוש, דכל שהוא מפני דרכי שלום אין בו משום 'מדבר שקר תרחק'". יסוד דבריו הוא ע"פ הגמ' ביבמות (סה:): "א"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון, מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר (בראשית נ, טז יז) 'אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא' וגו', ר' נתן אומר מצוה, שנאמר (ש"א טז, ב) 'ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני' וגו'", וכך גם מותר לשנות ולומר 'כלה נאה וחסודה', בגלל דרכי שלום – בין איש לאשתו. וכיסוד זה מצינו גם בסמ"ג (מ"ע קז) בהביאו הדין שמותר לשנות מפני דרכי שלום ציין לסוגיא זו, וכ"כ בסמ"ק (מצוה רכז): "אמנם מותר לשנות מפני השלום כדאיתא ביבמות, וגם לערב דעתו עם הבריות, ואמרינן בפ"ב דכתובות 'כיצד מרקדין לפני כלה ב"ש אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרי' כלה נאה וחסודה'", וכ"כ רבינו יונה ב'שערי תשובה' (שער ג אות קפא): "... וזה החלק (=איסור אמירת שקר) התירוהו לקיים מצות ודרישת טובה ושלום, ואמרו כי מותר לשבח הכלה לפני החתן ולאמר שהיא נאה וחסודה אע"פ שאינו כן, ואמרו 'מותר לשנות בדברי שלום'" וכו'.

ולפ"ז צריך להבין, וכי פליגי בית שמאי על הדין שמותר לשנות מפני דרכי שלום, ויובנו הדברים ע"פ התוס' (ד"ה ישבחנו): "ובית שמאי סברי, אע"ג דישבחנו בעיניו, אין להם לחכמים לתקן להזקיק לומר שקר, דהתורה אמרה 'מדבר שקר תרחק'",‏ והמבואר מזה, כי דברי ב"ה לומר 'כלה נאה וחסודה' היו כתקנה, לומר מילים אלו בכל שמחת נישואי חתן וכלה, וב"ש סברי, שאכן מותר לשנות מפני דרכי שלום, אולם אין זה כי אם במקום שרואים צורך בכך, ולא לעשות תקנה להזקיק לומר שקר בכל פעם, וכעין זה כתב ב'עיון יעקב': "והא דקאמרי ב"ש: 'והתורה אמרה מדבר שקר תרחק', ואע"ג דמותר לשנות בדבר השלום, מ"מ הכא דליכא חשש קטטה מה לו לשקר, ושב ואל תעשה עדיף לאחוז פלך השתיקה, לכן יאמר 'כלה כמות שהיא'... וב"ה סבירא להו דמותר לשנות, שיהא דעתו מעורבת עם הבריות", והיינו, לדעת ב"ש ההיתר לשנות אינו כי אם במקום שיש חשש קטטה, אולם, באופן כללי – כשאין רואים חשש קטטה, שב ואל תעשה עדיף, ואילו ב"ה סברי שגם כשאין חשש קטטה, מותר לשנות גם בכדי להנות את הבריות, ושיהנה החתן שעשה מקח טוב – כשנשא אשה זו, וזה הענין של "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות", והיינו, להנות בני אדם – לעשות כל אחד ואחד כפי רצונו.

בענין ד'לשנות מפני דרכי שלום', מצינו ב'ספר חסידים' (סי' תכו): "דע אע"פ שאמרו 'מותר לשנות בדברי שלום', אם יבא נכרי או יהודי ויאמר לאדם תלוה לי מעות, ואינו מלוה לו ברצון, כי ירא פן לא יפרע לו, אינו יכול לומר אין לי, כי מה שאמרו שמותר לשנות בדברי שלום, זהו בשכבר עבר הדבר", ומובא ב'מגן אברהם' (או"ח סי' קנו סק"ב וע"ע מ"ב שם סק"ד ובדע"ת שם), ולכאורה יש מקום לדון כלפי אמירת כלה נאה וחסודה בשמחת חתן, האם זה נחשב כדבר שכבר עבר, שמשמחים אותו במה שכבר לקח אשה זו, או שהנידון הוא כלפי הווה ועתיד, ויתכן שאולי ניתן לתלות בזה מחלוקת ב"ש וב"ה, האם מותר לשנות בכה"ג בדרכי שלום, ולפי דעת ב"ש אין נחשב שכבר עבר ואסור לשנות מפני דרכי שלום.

ב'ספר יראים' (סי' רלה) מצינו ביאור נוסף, וז"ל: "צוה יוצרינו בפ' ואלה המשפטים 'מדבר שקר תרחק' - חייב להתרחק, אבל שקר שיוכל לידי חברו, וצריך לתת לב בזה הענין שיוכל לבוא שקרו לידי היזק... וכל יראי ה' יתנו לב להתרחק שיוכל לבא לידי רעה, ואם יאמר לא חשבתי שיבא הדבר לרעה דבר המסור ללב לכך נאמר 'ויראת מאלקיך', אבל שקר שאינו בא לידי רעה, לא הזהירה תורה עליו, דדבר למד מענינו שברשע רע לבריות הכתוב מדבר, דכתיב 'מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע', והא דתניא בכתובות פ"ב 'כיצד מרקדין לפני הכלה, ב"ש אומר כמות שהיא וב"ה אומר כלה נאה וחסודה, א"ל ב"ש, אלא מעתה מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנה בעיניו או יגנינה בעיניו, הוי אומר ישבחנה בעיניו, אמרו ב"ש, לדבריכם הרי שהיתה חגרת או סומא היאך יאמר כלה נאה וחסודה, והתורה אמרה 'מדבר שקר תרחק'', ההיא יש בו רעה לבריות כדברי ב"ש - שנראה כגונב דעת הבעל". ומבואר בדבריו יסוד חדש באיסור אמירת שקר, שאינו כי אם כשגורם ע"י השקר רעה לחבירו, אכן דברי שקר שאינם גורמים שום רעה לאחרים, אין בכך איסור תורה, ובזה נחלקו כאן, דלדעת ב"ש אמירת 'כלה נאה וחסודה' לחתן נחשבת כגורם רעה לבריות, שנראה כגונב דעתו, ואילו ב"ה סברי שאין השקר בא לידי רעה, ואדרבה, בדיבורים אלו מניח את דעת הבעל, ולכן אין בו משום 'מדבר שקר תרחק'.

בדברי האחרונים מבואר, שיסוד ההיתר של ב"ה הוא משום שאין משמעות של שקר להדיא, וכפי שכתב ה'פרישה' (אה"ע סי' סה): "ולומר שהיא נאה וחסודה ואפילו אינה נאה, ואע"ג דכתיב 'מדבר שקר תרחק', נוכל לומר שכוונתו שהיא נאה במעשיה", והיינו, שלשון 'כלה נאה וחסודה' היא לישנא דמשתמעי בתרי אנפי, ואין כאן שקר במפורש, ועל זה נחלקו ב"ש, שאיסור אמירת שקר הוא גם בלישנא דמשתמעי בתרי אנפי (ע"ע בחי' חת"ס בסוגיין).