מה מוצא בנו הקב"ה? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
כתובות לו ע"ב
ורבנן? הפודה את השבויה ומעיד בה - ישאנה, לא שדי איניש זוזי בכדי.
יש לעיתים שתופס אותנו הייאוש, ואנחנו לא מאמינים בעצמנו. אנחנו מרגישים במ"ט שערי טומאה ולא מאמינים שיש לנו סיכוי להתרומם ולהתקדש. אלא שמהסוגיה שלנו אפשר לקבל חיזוק גדול לזמנים מעין אלו.
הבני יששכר (מאמרי חודש ניסן, מאמר ה, ז) מקשה כמה קושיות על הנוסח שנאמר בהגדה של פסח "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים", כאשר המרכזית שבהן היא: האם לא היינו יכולים לצאת ממצרים באופן טבעי? הרי ההיסטוריה מלמדת שעמים שהיו משועבדים בעבדות יצאו בכל מיני אופנים! אז מה הרבותא הגדולה בכך שהקב"ה בעצמו הוציא אותנו משם?
תשובתו של הבני יששכר נלמדת מתוך הסוגיה שלנו שקובעת שהפודה את השבויה ומעיד בה שהיא טהורה, יכול לשאת אותה לאשה, מפני שהאדם לא יוציא ממון ויתאמץ כל כך כאשר יש לו ספק בדבר הזה.
אותו הדבר, מסביר הבני יששכר, ביחס לעובדה שהקב"ה פדה אותנו מיד המצרים.
היינו שבויים במצרים במשך שנים, וניתן היה לחשוב שאולי אבדה מאיתנו נקודת הטהרה, אולם עצם העובדה שהקב"ה בעצמו התעסק בפדיה הזאת, וטרח כל כך "ביד חזקה ובזרוע נטויה", בכדי להתחתן איתנו במעמד מתן תורה, היא לימוד גדול שכנראה הוא ראה בנו דבר שאפילו אנחנו אולי שכחנו. את הטהרה הפנימית והאמיתית שיש בנו.
זה נכון ביחס לכלל, וזה נכון ביחס לפרט.
כי לפעמים האדם מרגיש שהוא נשבה לבין האומות, והייאוש מחלחל בו אולי הוא כבר איננו טהור כשהיה. בזמנים הללו חובה עליו להזכיר לעצמו, כפי שאנחנו מזכירים בכל שנה בהגדה של פסח – ריבונו של עולם לא סתם הוציא אותנו ממצרים, אלא הוא הוציא אותנו מפני שהוא ראה בנו את נקודת הטהרה שנותרה תמימה ותוותר תמימה כשהייתה.
טהורים היינו וטהורים נישאר!
