איפה ה"שמה" שלך? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
כתובות כה ע"א
דתניא: בבואכם אל הארץ - אי בבואכם, יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים? ת"ל: בבואכם - בביאת כולכם אמרתי, ולא בביאת מקצתכם.
ישנם כאלו שחולמים על היום שהם יהיו צדיקים, קדושים וטהורים ואז הם יעבדו את ה' באמת. כאשר הם יוכלו לטהר את מחשבותיהם מכל קשר לחומריות, אז הם יהיו מה שהקב"ה רוצה שהם יהיו, אבל עד אז זו לא עבודת ה' אמיתית.
אולם מתוך סוגייתנו עולה שהם טועים טעות חמורה.
בסוגיה שלנו אנחנו לומדים שחיוב חלה מדין תורה חל משעה שכל עם ישראל נכנס לארץ, והגמרא מדייקת את זה מהמילה "בבואכם", שנאמרה ביחס לחיוב זה ושמשמעותה היא – ביאת כולכם.
אלא, שרבי יעקב יוסף מפולנאה (תולדות יעקב יוסף, במדבר, שלח) מדייק יסוד בעבודת ה', ואומר ש"ביאת כולכם" הכוונה היא גם לכל יחיד ויחיד, אליו פונה התורה ואומרת: אתה יודע מתי אני מבקשת את החלה שלך, את החלק הטהור בעבודת ה' שלך? כאשר תהיה "ביאת כולכם", כאשר תוכל לומר שכל כולך נכנסת לתחומי הקדושה של ארץ ישראל.
ומתי יכול האדם לומר שכל כולו נמצא בתוך תחומי הקדושה?
מביא התולדות יעקב יוסף את דבריו של מורו הגדול הבעש"ט הקדוש, שבמקום שבו נמצאת מחשבתו של האדם, שם הוא נמצא בכל כולו. היינו, שכאשר מחשבתו ל האדם נתונה ומוקדשת לרבונו של עולם, אז הוא יכול לומר שכל כולו נמצא בתוך תחומי הקדושה.
אם כך, כאשר האדם מרכז את מחשבתו בתוך הקדושה, אומר לו הקב"ה, אינני מבקש שתהיה מה שאתה לא. אני מבקש שאת התרומה שלך תביא לי מהמקום שבו אתה נמצא: "אשר אני מביא אתכם שמה". אתה מסוגל להגיע לדרגה מסויימת, לפי האופי שלך, לפי הכוחות השכליים שלך, לפי היכולות הפיזיות שלך. תביא את המקום שבו אתה נמצא ותקדיש אותו לי.
ייתכן שפלוני מסוגל להגיע לדרגות גבוהות יותר, אבל זהו ה"שמה" שלו, זה לא ה"שמה" שלך.
כי אם האדם מסוגל להביא את כל כולו "בבואכם אל הארץ", ודווקא מה"שמה" שבו הוא נמצא, אזי הוא זוכה שהמהלך הזה מתקבל לרצון והקב"ה פונה אליו ואומר לו "תרימו תרומה לה'".
