הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
כתובות כג ע"א
תלמוד בבלי כתובות כג, א:
"הני שבוייתא דאתיין לנהרדעא, אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדייהו. א"ל שמואל: ועד האידנא מאן נטרינהו? א"ל: אילו בנתך הווין, מי הוית מזלזל בהו כולי האי? הואי כשגגה שיוצא מלפני השליט, ואישתביין בנתיה דמר שמואל ואסקינהו לארעא דישראל. אוקמן לשבויינהו מאבראי ועיילי לבי מדרשא דר' חנינא, הא אמרה נשביתי וטהורה אני, והא אמרה נשביתי וטהורה אני, שרינהו. סוף עול אתו שבויינהו, אמר רבי חנינא: בנן דמוריין אינון. איגלאי מילתא דבנתיה דמר שמואל הווין, אמר ליה רבי חנינא לרב שמן בר אבא: פוק איטפל בקרובותיך, (אמר ליה לרבי חנינא: והאיכא עדים במדינת הים! השתא מיהת ליתנהו קמן)".
בלי להיכנס לעומק הסוגייה הדין אומר שאם שבויות מעידות על עצמם שנשבו והן טהורות מותרות להינשא (אם נודע לנו שהן שבויות על פי השובים אסורות להתחתן, וכן אם יבואו עדים ששבויות נטמאו, צריכין אפילו לאחר שנשאו לגרש אותם).
אומרת הגמרא ששמואל אמר משפט שמשמע ממנו זלזול לגבי שבויות (כאלו הן נוטות להתפתות) אמרו לו לשמואל אם היה מדובר בבנותיך לא היית אומר אמירה שכזאת.
כשגגה שיוצאת לפני השליט נשבו הבנות של שמואל. בנות אלו כאשר באו לפדות אותן בקשו מהשבאים שישארו בחוץ ואז הן אמרו שהן נשבו וטהורות הן. ואז אחד האמוראים אמר לשמואל דאג לחתן אותן.
הסוגייה של הירושלמי (כתובות ב, ו) פחות או יותר זהה, אלא שיש כאן המשך
תלמוד ירושלמי כתובות ב, ו:
"(מן דאיתודעין מאן הויין אמרין לשמעון בר בא איטפל בקריבתך) נסב לקדמיתא ומיתת לתניינא ומיתת למה בגין דשקרון חס ושלום לא שקרון אלא מן חטאת דחנניה בן אחי רבי יהושע שעיבר את השנה בחוצה לארץ".
הירושלמי מוסיף שאכן רבי שמעון בר בא התחתן עם אחת הבנות. ובת זאת מתה. היינו חושבים שבת זאת מתה בגלל שהיא שקרה על כך שהיא טהורה, אולם הירושלמי אומר שברור הדבר שהם לא שקרו, אם כך מדוע מתה הבת הזאת. התשובה היא משום שחנניה בן אחי רבי יהושע עיבר שנים בחוץ לארץ. הירושלמי מדגיש כמה חמור נושא ההתעלמות מארץ ישראל כמרכז. קרבן העדה מסביר ששמואל היה קרוב של חנניה נענשו, לכן נענשו בנותיו. הרב אפרים לאפ (גליון אפרים) מסביר דבר שיותר מסתבר: חנניה מצא חן בעיני שמואל לפסוק כמותו בכל מקום. לפי זה נראה כשעיבר חנניה את השנים בחו"ל הרבה נהגו על פי עיבורו, היה גם שמואל נוהג לחגוג המועדות עפ"י עיבורו, ולכן נענש שנפטרו בנותיו.
