דיון פתוח / רפי זברגר

כתובות יד ע''א-ע''ב

הקדמה 

לאחר שציטטנו את המשנה במסכת עדיות כי רבי שמעון ורבי יהודה בן בתירא ''העידו'' (כל מסכת עדיות מורכבת מעדויות של חכמים) כי ''אלמנת עיסה'' מותרת, מביאה הגמרא ברייתא המציגה מחלוקת תנאים בהגדרת אלמנת עיסה.
 

הנושא

נלמד את שלושת דעות התנאים בברייתא:
תנו רבנן: איזוהי אלמנת עיסה? כל שאין בה לא משום ממזרות, ולא משום נתינות, ולא משום עבדי מלכים;
תנא קמא סובר כי אלמנת עיסה הינה אלמנה שבעלה נפטר ואין חשש שהוא היה ממזר או ניתן או עבד. שהרי אם ספק באחד מדברים אלו, רבי שמעון ורבי יהודה בן בתירא לא היו מכשירים אשה זו. באיזה ספק כן מכשירים, הגמרא מבינה בשלב זה כי מדובר שאם יש ספק שהבעל הוא חלל (נולד מפסול כהונה) זוהי אלמנת עיסה.
אמר רבי מאיר: שמעתי, כל שאין בה אחד מכל אלו - משיאין לכהונה;
לשונו של רבי מאיר לא מובנת, על פניו נראה כי הוא סובר בדיוק כמו תנא קמא, ואמנם הגמרא תשאל על כך.
רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו: איזוהי אלמנת עיסה? כל שנטמע בה ספק חלל, מכירין ישראל ממזרים שביניהם, ואין מכירין חללין שביניהם.
הדעה השלישית נאמרה או על ידי רבי שמעון בן אלעזר בשם רבי מאיר, או על ידי רבי שמון בן מנסיא. דעה זו סוברת הפוך מדעת תנא קמא ורבי מאיר: דווקא ספק חלל יש לאסור ושאר הספקות (ממזר, נתין ועבד) אין לאסור. זאת בגלל שהיות אדם ממזר, נתין או עבד ידוע לכולם, ולכן ככל הנראה הבעל לא היה אחד מספקות אלו. אך חלל אינו גלוי וידוע לכולם, לכן אם יש ספק כזה – אלמנה אסורה מחשש היות בעלה באמת חלל.
מקשה הגמרא שלוש קושיות על הברייתא, כל קושיא מוסבת על אחד התנאים:
1. אמר מר: איזוהי אלמנת עיסה? כל שאין בה לא משום ממזרות, ולא משום נתינות, ולא משום עבדי מלכים. הא חלל - כשר, מאי שנא הנך? דאורייתא, חלל נמי דאורייתא!
חלוקת תנא קמא בין חלל לשאר הספקות לא מובן, שהרי כולם אסורים מן התורה, כולל חלל. אם כן, מדוע תנא קמא מכשיר רק אשה שבעלה היה ספק חלל, ולא מכשיר את כולם, או לחילופין יש לפסול את כולם.
2. ותו, אמר רבי מאיר: שמעתי, כל שאין בה אחד מכל אלו - משיאין לכהונה, היינו תנא קמא!
שאלה זו כבר הוזכרה לעיל: מפשט הברייתא לא ברורה בדיוק מהי מחלוקתם של תנא קמא ורבי מאיר.
3. ותו, רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו: איזוהי אלמנת עיסה? כל שנטמע בה ספק חלל, מכירין ישראל ממזרים שביניהן, ואין מכירין חללין שביניהן; והא אמרת רישא: חלל - כשר!
השאלה השלישית על הדעה האחרונה: לכאורה נראה כי יש סתירה בין רישא של הדברים לסיפא. ברישא משמע כי אשת ספק חלל מותרת, שהרי נאמר: איזוהי אלמנת עיסה (שהתירו אותה) – כל שנטמא ספק חלל. אך בסיפא נאמר כי מכיוון שלא מכירים את החללים, ספק שלהם יאסור את האלמנה – לכאורה סתירה!
עונה רבי יוחנן על כל שלושת הקושיות ומעמיד באופן אחר את מחלוקת התנאים בברייתא.
ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו
מחלוקות התנאים נסבות על מקרים בהם הממזר צועק ואומר כי אינו ממזר והחלל לא מגיב לטעות נגדו כי הוא חלל.
עתה מפרטת הגמרא את שלושת הדעות לפי אוקימתא זו:
תנא קמא סבר: כל פסול דקרו ליה ושתיק - פסול, והכי קאמר תנא קמא: איזוהי אלמנת עיסה! כל שאין בה לא שתוק ממזרות, ולא שתוק נתינות, ולא שתוק עבדי מלכים, ולא שתוק חלל;
רבי יוחנן סובר בדעת תנא קמא, שאין הבדל בין כל הפסולים – כולם, כולל פסול חלל, אם אומרים לו שהוא פסול באחד מהפסולים והוא שותק, הרי מוכח על ידי שתיקתו כי הוא מסכים לכך, ולכן אלמנתו אסורה. לפי זה אלמנת עיסה הוא מקרה בהם הבעל לא שתק, אלא מחה כאשר כינו אותו באחד מהפסולים הללו.
וקאמר ליה רבי מאיר: הנך הוא דקא פסיל ליה בקהל, אבל שתוק חלל - כשר, והא דשתיק? משום דלא איכפת ליה;
רבי מאיר לפי הסבר זה מחלק בין שתיקת החלל לשתיקת שאר הספקות. הוא מסכים לתנא קמא בשתיקת הספקות של ממזר, נתין ועבד, אך חולק לגבי שתיקת חלל. שתיקתו של החלל איננה מעידה כי הוא מסכים לחששות כלפיו, כיוון ''שלא אכפת לו'' שיאמרו עליו שהוא חלל, שהרי אין נפקא מינה הלכתית לגבי רוב נשות העולם. לעומת זאת, שתיקה על הספקות האחרים מגלה שהוא מסכים, ולכן אשתו נאסרת.
וקאמר ליה רבי שמעון בן אלעזר לתנא קמא דרבי מאיר: אי שמיע לך דמכשר רבי מאיר בשתיקה, לא דקרו ליה חלל ושתיק, אלא דקרו ליה ממזר ושתיק, והאי דשתיק? סבר: ממזר קלא אית ליה, אבל ממזר וצווח, חלל ושותק - פסול, והאי דאשתיק? סבר: מיסתייה דלא מפקי ליה מקהל.
רבי שמעון בן אלעזר מתייחס לאמירתו של תנא קמא אשר אמר בשם רבי מאיר: ''כל שאין בה אחד מכל אלו – משיאין לכהונה''. ואומר רבי שמעון בן אלעזר, כי ההיתר של רבי מאיר כאשר שתקו הוא רק בשתיקה על טענת ממזר, נתין או עבד, כיוון שבנושאים כאלו יש בוודאי קול על כך, ואם טענו נגדו אחד מכל אלו, ואין קול – הוא אינו רואה חובה להגיב כלל על כך, ושתיקתו אינה מהווה ראיה שהוא מסכים. לעומת זאת, עובדת היותו חלל לא גלויה ומפורסמת, ולכן אם טענו שהוא ממזר והוא עונה (צווח) ועל טענת חלל הוא שותק, הרי השתיקה מול טענה כזאת מעידה על הסכמה, והוא שותק כיוון שהוא כנראה מבסוט שלא פוסלים אתו לבוא בקהל, ולכן אשתו נאסרת במקרה זה.
לפי זה אלמנת עיסה לדעת רבי שמעון בן אלעזר היא רק במקרה שישנו ספק חלל אצל בעלה, מבלי שטענו נגדו והוא שתק. אך אם הוא שתק – אשתו נפסלת, כמוסבר לעיל.
 

מהו המסר

ראינו היום שתי דעות מנוגדות לגבי שתיקת אדם כשטוענים נגדו כי הוא חלל. רבי מאיר סובר כי ''לא אכפת ליה'' כיוון שאין כמעט שום נפקות הלכתית, ולכן שתיקתו אינה מעידה מאומה ואשתו מותרת. לעומתו, רבי שמעון בן אלעזר סובר כי השתיקה אינה אלא מניפולציה של האדם, שאומר כי עדיף לי לשתוק ולא לעורר עליו פסול חמור יותר (כאשר טענו טענת ממזר והוא צווח כנגדם), ולכן אשתו אסורה.
לומדים מכאן כי שתיקה אינה בהכרח הסכמה, לאור הכלל הידוע "שתיקה כהודאה", אלא לפעמים אדם לא עונה כי ''לא אכפת לו בכלל''. לפעמים אדם אינו עונה בגלל מניפולציות כאלו ואחרות.
גם שתיקתו של ילד על טענת אחד ההורים כלפיו אינה מהווה בכל מקרה הסכמה לטענה. יש להבין לרוחו ונפשו של הילד. לפעמים, הוא משחק אותה ''לא אכפת לי'' ולכן אינו מגיב. לפעמים, עושה כל מיני חשבונות, האם כדאי להגיב כלפי טענת ההורים או לא, וכדו'.
בכל מקרה, רצוי מאוד לפתוח את הנושא לדיון פתוח, מבלי לצעוק ולטעון כלפי הילד טענות קשות ולחכות לתגובה מיידית. בדיון פתוח כל אחד משמיע בנינוחות את דעתו, מבלי חששות לומר דברים כאלו ואחרים, ואז כל אחד כל אומר כל אשר על ליבו, והדברים מתבהרים ברוח טובה.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]