קיימו שטרייכו וחותו לדינא
כתובות יט ע"א
"אמר רב הונא אמר רב: מודה בשטר שכתבו - אין צריך לקיימו. אמר ליה רב נחמן: גנובא גנובי למה לך? אי סבירא לך כרבי מאיר, אימא: הלכה כרבי מאיר! אמר ליה: ומר היכי סבירא ליה? אמר ליה: כי אתו לקמן לדינא, אמרינן להו: זילו קיימו שטרייכו וחותו לדינא".
למה השיב רב הונא לרב נחמן בשאלה במקום לבאר את הסברה – מה נשתנה דין זה לפסוק בו כיחידאה?
אלא שאכן את זאת רצה רב הונא להבהיר. לשאלה "ומר היכי סבירא ליה" לא יוכל רב נחמן להשיב שלדעתו מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, שהרי פסק כזה נראה כחוכא ואטלולא, הכיצד ניתן לצוות את בעל שטר שיוכיח ששטרו איננו מזוייף, לאחר שבעל דינו כבר הודה שהשטר איננו מזוייף?!
ענהו רב נחמן, שאכן יש טעם לפגם לדרוש אז מבעל השטר שיקיים את שטרו. וכדי לחמוק ממצב כזה, הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ (קהלת ב, יד), ומראש הוא מצווה את בעל השטר שיקיים את שטרו ויקיים את תנאיו. וכך לא יעמדו ללווה לא טענת מזוייף וגם לא טענות אחרות במיגו דטענת מזוייף.
רב הונא לא השיב על דברי רב נחמן. ונראה שהתפעל מנסיונו הרב של רב נחמן כדיינא דריש גלותא ומפקחותו הרבה, שהרי סיפר רב נחמן במסכת בבא קמא דף צו ע"ב: "אמר הונא חברין עלאי: אנא ושבור מלכא אחי בדינא".
