אין אפוטרופוס לעריות
הרב דב קדרון
כתובות יג ע"ב
בגמרא נאמר המשפט המפורסם: אין אפוטרופוס לעריות.
ובתלמוד הירושלמי מובאת ברייתא: אפילו חסיד שבחסידים אין ממנים אותו אפוטרופוס על עריות, כי בעניינים הללו כל אדם הינו בעל יצר הרע ועלול להיכשל.
כותב על כך בעל ספר עלי תמר (מסכת שבת פרק א הלכה ג) בשם הגה"ק מראדזין זצ"ל (בפירושו לארחת חיים פ"ג) שלמרות שאמרו חז"ל (ביומא ל"ח), שכיוון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא, מכל מקום אין האדם רשאי לסמוך על זה, ולכן אמרו במסכת אבות (פרק ב משנה ד): "ואל תאמן בעצמך עד יום מותך", כי אף אם עברו על האדם רוב ימי חייו, והימנעות מעבירה נעשתה אצלו הרגל, כל זמן שהוא חי שרוי גם היצר הרע בקרבו ויכול להכשילו, כי יכול להיווצר מצב שבו לא יוכל לעמוד כנגד יצרו. ורבותינו דברו רק בדרך כלל, ולפיכך בעריות שאמרו בירושלמי (כתובות פ"א ה"ח), אפילו חסיד שבחסידים אין ממנים אותו אפוטרופוס על עריות, אף מי שעברו רוב שנותיו אינו יותר מחסיד שבחסידים, וכן כל כיוצא בזה אסור לסמוך על זה.
כך מסופר שבא בחור בישיבת כנסת חזקיהו למשגיח ר' אליהו לופיאן זצ"ל וביקש ממנו לנסוע לחתונה של קרובי משפחה, שאל אותו הרב: ומה עם המראות הבלתי צנועים שתראה שם? אמר לו הבחור: עלי זה לא משפיע. אמר לו הרב: אם כך, לך לחתונה, והוסיף: לאחר מכן תיגש לרופא. שאל אותו הבחור: מדוע עלי ללכת לרופא? ענה לו הרב: אני כבר זקן בן יותר משמונים, ועלי משפיעים מראות כאלו, ואילו אתה בחור צעיר, ואם זה לא משפיע עליך כנראה שיש לך בעיה רפואית.
