אין ארוחות חינם / רפי זברגר

כתובות יב ע''א

הקדמה 

המשנה הראשונה בדף מסייגת את הדין שלמדנו בתחילת המסכת. המשנה מלמדנו לא בכל מקרה יכול הבעל לטעון טענת ''לא מצאתי בתולים'' מיד לאחר ביאת המצווה.
נזכיר עוד כי בתקופת המשנה הנישואין היו זמן רב לאחר האירוסין, פעמים אפילו שנה שלימה. 
 

הנושא

האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים - אינו יכול לטעון טענת בתולים, מפני שמתייחד עמה.
המשנה הקצרה מלמדנו כי בחלק מהמקומות ביהודה נהגו שהחתן שוהה בבית חמיו ואף מתייחד עם האשה בתקופה הארוכה שבין האירוסין והנישואין. נהגו כך באותם מקומות, כדי שיהיו רגילים זה לזו, במטרה לקרב את ליבם אחד לשני, כך שביום הנישואין יוכלו לקיים מצוות פריה ורביה.
פוסקת המשנה כי במקומות כאלו, כאשר אין עדים אשר ראו אותם מתייחדים, הבעל מנוע מלטעון טענת ''לא מצאתי בתולים''. זאת כיוון שיש סבירות לא קטנה שהבעל בא על ארוסתו תוך כדי התייחדותם, כך שהוא זה אשר גרם להסרת בתוליה. 
 

מהו המסר

למדנו היום כי ''אין ארוחות חינם''. העובדה שהבעל מתייחד עם אשתו בתקופה שבין האירוסין והנישואין, הגם שזה למטרה חיובית (יש מקום לדון על כך) יש לה משמעויות. אמנם הוא ''מרוויח'' מצד אחד קירוב ורגילות עם האשה שהוא עתיד לישא אותה, אך מנגד, גובר החשש שמא התייחדות זו הביאה אותם גם לבעילה אסורה באותה תקופה. חשש זה כאמור מונע ממנו לטעון טענת בתולים כלפיה.
ניתן לומר ששאלה מעין זו הינה תורף המחלוקת בין דרכם של החרדים לדרך הציונים הדתיים. האם להיות מסוגרים במקומותיהם, מבלי להיות מעורים בחיים הכלליים, ואז החשש לתקלות ונפילות אולי קטן יותר, או שמא להיטמע ולחיות לצידם של יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, עם כל הסכנות אשר עלולים לפגוע בהם בעקבות התחככות זו.
בכל מקרה, יש להפנים את המשמעויות הנובעות מחיים משותפים, ולהבין שעם כל הרצון להשפיע ולחיות עם כולם, מדרג הסכנות גדל, ויש סבירות יותר גבוהה לנפילה, שאולי לא הייתה מתרחשת, אילו נשארו בתוככי הקהילה.
אלו דילמות לא פשוטות אשר עומדות גם בפני הורים בתקופת חינוך ילדיהם. האם, ובאיזו מינון ''נתיר את הרסן'' לילדים (כל עוד ''שולטים על הרסן''), וניתן להם להתחבר לילדים שאינם הולכים בדיוק בדרך המשפחה, הגם שהם שכנים וחיים באותה סביבה. השאלה מקצינה לאור המסר שלמדנו בדף הקודם, בו הובע החשש הגדול מחטאם ונפילתם של ילדינו. חינוך ילדים אינו פיקניק!  
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]