טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

ופקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי – סמר חד

"שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי. אמר רב יהודה אמר רב: הילקטי קטנה היתה בין שני בתים, וטומאה היתה שם וגיגית סדוקה מונחת על גבן. ופקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי, לידע אם יש שם בגיגית פותח טפח אם לאו" (שבת, קנז ע"א).

פירוש: במשנה סופר מעשה שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי. אמר רב יהודה שכך אמר רב, כדי להבין משום מה עשו זאת יש להסביר שכך היה המעשה: הילקטי [סימטה] קטנה היתה בין שני בתים, וטומאה של מת היתה שם בסימטה וגיגית סדוקה היתה מונחת על גבן של הבתים. ואילו היתה הגיגית סתומה היתה משמשת כאהל על בשר המת, ומטמאה כל מה שבסמטה, ואף מטמאה דרך החלונות את שני הבתים שלידה. ואולם, כיון שהיה סדק והיה בשר המת מונח בדיוק מתחתיו, ואם היה הסדק גדול עד כדי טפח ("פותח טפח") אין הטומאה פושטת בכל הסימטה ובבתים, אלא רק מעל לאותו סדק בלבד, ולכן פקקו את המאור (החלון) של בית בטפיח (בכד חרס) שלא תכנס הטומאה בו, וקשרו את המקידה בגמי (קנה קש ארוך) והכניסו את המקידה בתוך סדק הגיגית כדי לברר ולידע (לדעת) אם יש שם בסדק הגיגית פותח טפח אם לאו [לא] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: סמר חד          שם באנגלית: Spiny Rush          שם מדעי: Juncus acutus

שם עברי: גומא הפפירוס          שם באנגלית: Nile Papyrus, Paper Reed         שם מדעי: Cyperus papyrus

שם נרדף במקורות: גמי, מגג          שמות בשפות אחרות: ערבית - ברדי, פאפיר, בּאבּיר


נושא מרכזי: הגמי כחומר קשירה?

לריכוז הנושאים על הגמי/גומא וקישוריות הקש/י כאן.
 

מיני גמי שונים שימשו כחומר קשירה וכחומר גלם לקליעת מחצלות משום שהמבנה הגמיש של הגבעולים מתאים למטרות אלו. שימושים אלו באים לידי ביטוי בכמה משניות. במשנתנו אנו לומדים ש"קשרו את המקידה בגמי". במשנה בכלאים (פ"ו מ"ט) נאמר: "... המותח זמורה מאילן לאילן תחתיה אסור. ספקה בחבל או בגמי, תחת הספוק מתר וכו'". מקור נוסף: "המוציא חבל כדי לעשות אזן לקפה, גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה" (שבת, פ"ח מ"ב). מפרש הרמב"ם במקום: "המוציא חבל כדי לעשות אוזן לקופה כו' - גמי, הוא הגומא ובעברי תיבת גומא. תלאי, כמו בית יד שיתלה ממנו". "... הסל והכלכלה שמלאן תבן או מוכין, התקינה לישיבה טהורין, סרגן בגמי או במשיחה טמאין" (כלים, פכ"ב מ"ט). ההקבלה בין הגמי והמשיחה מעידה על הגמישות הרבה של הגמי המאפשרת לקלוע בעזרתו.

כנראה שקליעה, סריגה וקשירה התבצעו בעזרת עלים ארוכים או גבעולים דקים. גבעולים בעלי קוטר רחב שאינם גמישים די הצורך, דוגמת גומא הפפירוס, נחתכו לאורכם. דוגמה לשימוש בגמי כחומר גלם לקליעת סלים אנו מוצאים במשנה בטהרות (פ"י מ"ח): "... כלי בית הבד ושל גת, העקל בזמן שהן של עץ מנגבן והן טהורין בזמן שהן של גמי מיישנן כל י"ב חודש או חולטן בחמים וכו'". על מנת לקלוע את העקל (כעין סל) מגמי עליו להיות גמיש די הצורך מחד גיסא ומאידך גיסא עליו להיות חזק די הצורך לשאת על גביו את משקל הקורה המכבידה על מנת לסחוט את הזיתים המונחים בו. מסיבה זו אני סבור שלמטרה זו השתמשו בגבעולים גמישים וחזקים ולא בעלים.

תמונה 1.  סמר חד		תמונה 2.  גומא הפפירוס

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.