טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אין הורגין את המאכולת בשבת דברי בית שמאי – כינת הערווה

"אמר רב הונא: הלכה מולל וזורק וזהו כבודו, ואפילו בחול. רבה מקטע להו, ורב ששת מקטע להו, רבא שדי להו לקנא דמיא. אמר להו רב נחמן לבנתיה: קטולין, ואשמעינן לי קלא דסנוותי. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין הורגין את המאכולת בשבת, דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין" (שבת, יב ע"א).

פירוש: אמר רב הונא: הלכה היא שמולל וזורק את הכינה, וזהו כבודו, ואפילו בחול. כלומר, אף בימות החול שאין חשש איסור בהריגת כינה, אף על פי כן מוטב שלא יהרגנה, מפני המיאוס, ודיו אם זורקה בלבד (מאירי). ומסופר כי רבה מקטע להו [היה הורג אותן], את הכינים. וכן רב ששת מקטע להו [היה הורג אותן]. ואילו רבא שדי להו לקנא דמיא [היה זורק אותן לתוך ספל מים] ולא היה הורגן בידיים ממש. ומסופר שאמר להו [היה אומר להן] רב נחמן לבנתיה [לבנותיו]: קטולין ואשמעינן לי קלא דסנוותי [הרגון והשמיעו לי את קול המסרקות]. כלומר, יכולות אתן להרוג את הכינים כרגיל על גבי המסרק. וביסודו של דבר, תניא [שנינו בברייתא] שר' שמעון בן אלעזר אומר כי בדבר הריגת הכינה בשבת נחלקו בית שמאי ובית הלל, ששנינו אין הורגין את המאכולת (כינה) בשבת, אלו דברי בית שמאי. ובית הלל מתירין, שלדעתם אין הכינה כשאר היצורים שחייבים על הריגתם בשבת (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 

שם עברי: כינת הראש         שם באנגלית: Louse        שם מדעי: Pediculus humanus

שם נרדף במקורות: מאכולת, קלמתא, קלמי, כלמי, אינבא


נושא מרכזי:  מהי מאכולת?

לנושאים נוספים העוסקים בכינה - הקש\י כאן.

מתוך ההקשר בסוגיה ניתן לשער שהמאכולת היא "כינה" ואכן כך מפרשים הראשונים. המין "מאכולת", שעל איסור הריגתו חלקו בית הלל ובית שמאי, מוזכר גם במשנה בנידה (פ"ח מ"ב): "תולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות (אם מצאה דם תולה בדם אחר ולא בדם נידה). שחטה בהמה חיה ועוף, נתעסקה בכתמים, או שישבה בצד העסוקים בהן. הרגה מאכולת הרי זה תולה בה. עד כמה היא תולה? ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול וכו'". שיעור כגריס של פול שהוא כ – 9 עדשים גדול בהרבה מדם הנמצא בכיני האדם ולכן עלינו להניח שמאכולת היא בעל חיים גדול יותר כמו קרציה או פשפש. בלשון חז"ל השם "כינים" כולל לא רק את הכינים כפי שהן נקראות בלשוננו אלא פרוקי רגליים קטנים נוספים וזחלים מזיקים. במשנה נאמר "... רבי שמעון ורבי אלעזר בן יעקב אומרים: הדירה והכנה שבתבואה כשרים מפני שאין בהם לחה" (פרה, פ"ט מ"ב). מפרש הרמב"ם: "ודירה וכנה שבתבואה העש והתולעים המתהווים בתבואה, והוא חי יבש שאין בו לחלוחית נכרת. ואין הלכה כר' שמעון ור' אליעזר בן יעקב". במשנה זו הכוונה, כנראה, לזחלים הנוברים בגרגירי תבואה דוגמת החיפושית ענפנית התבואה (Rhizopertha dominican).

מקור נוסף בו מוזכרת מאכולת במשמעות שונה מאשר כינת האדם הוא במדרש איכה רבה (וילנא, פתיחתות): "... בשלמא יום כיפורים יום סליחה וכפרה לישראל יום שנתנו בו לוחות אחרונות, אלא חמשה עשר באב מאי היא? רבי יעקב בר אחא בשם רבי אסי אמר שבו זמן קציצה יפה לעצים, שכל עצים שנקצצים בו אין עושין מאכולת, ותני כל עץ שנמצא בו תולעת או מאכולת פסול מעל גבי המזבח וכו'". ברור שאין מדובר בכינת האדם אלא בזחלים הנוברים בעץ כזחלים של יקרוניות או חיפושיות קליפה. יש לציין שבמדרשים אחרים לא הוזכרה מאכולת אלא רק "תולעת".

מאידך גיסא ההבחנה שעורכת הגמרא בין מאכולת של גוף ושל ראש (שגוון הדם שלהן שונה) רומזת דווקא על כיני האדם: "זעירי אמר רבי חנינא: כדם מאכולת של ראש. מיתיבי: הרגה מאכולת הרי זה תולה בה, מאי לאו דכוליה גופה! לא, דראשה" (נדה, יט ע"ב). התפוצה הרבה של המאכולת באה לידי ביטוי בתוספתא (נדה, צוקרמאנדל, פ"ז הל' ה'): "אמר רבן שמעון בן גמליאל: אני אומר דבר אחד והם אמרו דבר אחד. לדברי אין סוף ולדבריהם אין סוף. לדברי אין סוף אין לך אשה שאינה טהורה אין לך מטה שאין עליה מאכולת, לדבריהם אין סוף אין לך אשה שאינה טמאה ואין לך סדין שאין עליה טיפי דמים וכו'". דברי הלשון השניה בגמרא בנדה (יד ע"א) רומזים על האפשרות שמאכולת היא כינת הערווה(1): "וניחוש דלמא דם מאכולת הוא? אמר רבי זירא: אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת, ואיכא דאמרי: דחוק הוא אצל מאכולת. מאי בינייהו? איכא בינייהו דאשתכח מאכולת רצופה, להך לישנא דאמר בדוק הוא הא מעלמא אתאי, להך לישנא דאמר דחוק הוא אימא שמש רְצָפָהּ וכו'"(2).

ח. י. קאהוט זיהה את המאכולת כ – die Nagende Laus כלומר ככינה השייכת לסדרת הכינים הכוססות. כינים אלו דומות לכינים המוצצות דוגמת כיני האדם אך בניגוד לאחרונות אין להן חדק מציצה אלא גפי פה נושכות לועסות. לקסוס משמעו ללעוס ולכרסם, מכאן השם קוססות. מזונן בעיקר מנוצות, שערות, קשקשי שכבת העור (האפידרמיס) ומהפרשות של עור הפונדקאי, לעיתים גם מהדם שבפצעים. הזיהוי של קאהוט תמוה משום שהכוססות כמעט אינן ניזונות מדם ומרביתן טפילות של עופות ורק מיעוט מהן נטפל למספר יונקים ואינן ידועות כטפילות לאדם. ייתכן וקאהוט הבין שמקור השם מאכולת הוא באכילה בניגוד למציצה. 

(1) פירוש: שלחה ליה [לו] בתשובה: ממהדורי [מן המחזירים בעיירות], רמז לעולא שהיה מסתובב בין בבל לארץ ישראל יוצאים תמיד מילי [דברים], ומסמרטוטי [ומן הסמרטוטים] מתרבים כלמי [כינים].
(2) פירוש: אָמַר אַבַּיֵי: עוֹר, דָּג וְכוֹס חַמִּין וּבֵיצִים וְכינים לְבָנִים כּוּלָּן קָשִׁין לְדָבָר אַחֵר (עשויים לגרום צרעת). ומפרשים ... כִּינִּים לְבָנִים הכוונה למַאן דִּמְחַוָור לְבוּשֵׁיהּ וְלֹא נָטֵיר לֵיהּ תְּמַנְיָא יוֹמֵי, וַהֲדַר לָבוּשׁ לָהּ בַּרְיָין הֲנָךְ כִּינִּים [מי שמכבס את לבושו ואינו שומר אותו שמונה ימים, וחוזר ולובש אותו נבראות אותן הכינים] וְקָשִׁין כולם לְדָבָר אַחֵר.  

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.