מה הקשר בין צניעות לענווה?
הרב דב קדרון
כתובות ג ע"א
אדם שנתן גט לאשתו בתנאי שהגט יחול רק אם לא יבוא עד זמן מסוים, והגיע הזמן והבעל לא בא בגלל שנאנס, למרות שבדרך כלל טענת אונס מתקבלת, ולכאורה הגט היה צריך להתבטל, כאן קובע רבא ש"אין אונס בגיטין" ומבואר בגמרא שזה בגלל נשים צנועות, כי אילו היה הדין שהגט בטל, הנשים הצנועות יחמירו על עצמן גם במצב שבו הגט צריך לחול, כאשר הבעל לא בא ולא היה אנוס, ואותן נשים תישארנה עגונות, וגם בגלל נשים פרוצות שיגידו שהגט תקף גם במצב שבו הוא אמור להיות בטל.
מדוע נקראות הנשים המחמירות "צנועות" ואלו המקילות "פרוצות"?
ביאר ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (פרי צדיק בראשית לחנוכה): "כי שם צניעות הונח על הנגדר מתאוות", כלומר שבסיסה של מידת הצניעות הוא בהכרה של האדם את היצר הרע ובפעולתו להצבת גבולות כדי להתרחק ממנו. לכן הצניעות קשורה לענווה, כי ככל שהאדם יותר בעל ענווה ומכיר בשפלותו כך הוא מכיר יותר בערכו ובכוחו של היצר הרע ונשמר ממנו.
לפי זה, מבאר ר' צדוק, עיקרה של דרגת הצניעות או הפריצות של כל אדם היא בעצם כאשר האדם נמצא בינו לבין עצמו, ולכן אמרו חז"ל (ברכות סב,א) שאין קוראים צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא. וכמובן שדרגת כל אדם בצניעות או פריצות משפיעה על צדדים שונים של חייו ועל החלטותיו וגישתו לעניינים שונים.
