שלום / רפי זברגר

יבמות קכב ע''ב

הקדמה 

בסייעתא דשמיא גדולה אנו מסיימים היום את מסכת יבמות. נלמד את הקטע האחרון של המסכת, המלמד אותנו לימוד גדול וחשוב.
 

הנושא

הגמרא הביאה שתי ברייתות סותרות בדבר הנהגות של רבי טרפון בשאלה האם מבצעים דרישות וחקירות לעד הבא להתיר אשה עגונה אם לאו.
תנאי היא; דתניא: אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה, דברי רבי עקיבא, רבי טרפון אומר: בודקין.
הגמרא תולה שאלה זו במחלוקת רבי עקיבא ורבי טרפון. לפי ברייתא זו רבי טרפון מצריך דרישה וחקירת העדים, אך בנוסף הייתה מחלוקת ברייתות מהי סברתו של רבי טרפון, שאלה הנתונה כאמור למחלוקת תנאים.
וקמיפלגי בדר' חנינא, דאמר רבי חנינא: דבר תורה, אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה, שנאמר (ויקרא כ''ד, כ''ב): מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם , ומה טעם אמרו דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה? שלא תנעול דלת בפני לוין.
מחלוקת תנאים זו תלויה בהסבר דעתו של  רבי חנינא הנלמדת בברייתא נוספת. רבי חנינא מצטט את הפסוק מפרשת אמר, שם משמע כי משווים דיני ממונות לדיני נפשות (משפט אחד), וכמו שבדיני נפשות יש חובה לחקור ולבדוק את העדים, כנאמר בפרשת ראה (דברים י''ג, ט''ו) וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ, כך גם יש חובה לחקור עדים בדיני ממונות. למרות זאת הקלו חכמים ולא חוקרים עדים בדיני ממונות, כדי לא למנוע מאנשים להלוות לחבריהם. שהרי אם יחקרו היטב את העדים, עלול להיווצר מצב שהלווה לא יחזיר למלווה את ההלוואה, דבר שיוריד לאנשים את המוטיבציה להלוות לאחרים.
ובמאי קמיפלגי? מר סבר: כיון דאיכא כתובה למשקל - כדיני ממונות דמי, ומר סבר: כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא - כדיני נפשות דמי.
מחלוקת תנאים שלמדנו זהי עתה, לגבי עדות של עגינות תלויה בשאלה איך לבחון את דין הכתובה היוצא מתוך עדות המתירה עגונה. שהרי אם האיש מת - אשתו זכאית לקבל כתובתה. תנא אחד סובר (רבי עקיבא ודעה אחת ברבי טרפון) כי עדות זו כדיני ממונות, כיוון שיש נפקות של כתובה, ולכן אין מצריכים לדרוש ולחקור. והתנא השני (הדעה האחרת ברבי טרפון) סובר כיוון שעיקר הדיון נוגע בדיני נפשות ואיסורים, מחשיבים זאת כדיני נפשות ומצריכים דרישה וחקירה גם לעדות עגונה.
מסיימת הגמרא בקטע העוסק בשלום, כפי שמסיימים בעוד שלש מסכתות אחרות (ברכות, נזיר וכריתות):
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר (ישעיהו נ''ד, י''ג): וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.
תלמידי חכמים בעיסוקם בתורה מרבים שלום בעולם, שהרי כל כולה של התורה מחזקת את הכוחות הרוחניים בעולם, שהם הם מחזקים גם את הכוחות הגשמיים בעולם (נפש החיים).
 

מהו המסר

המהרש''א מסביר כי קטע האחרון מתכתב עם הקטעים הקודמים בגמרא, בהם למדנו על קולות בעדות עגונות.
הקולות נועדו להרבות שלום בעולם, שהרי אדם השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה ובלא שלום. לכן, חכמים מנסים בכל הכוח להתיר עגונות ובכך מרבים שלום בעולם.
זהו מסר חזק לסיום המסכת, המלמדנו כמה חשוב לדאוג לשלום בכל המישורים בחיים. החל בחיי הזוגיות, וכמובן בתוך המשפחה, אבל גם במסגרות הרחבות יותר, חברים, עבודה ובכל הקשרים הבינאישיים.
יהי רצון שנתברך בברכת כוהנים (במדבר, ו', כ''ו): יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]