מה גרם לגר"א לחזור לחו"ל?
הרב דב קדרון
יבמות קכב ע"א
בגמרא מדובר על גוי שהיה מוכר פירות בשוק, ואמר שהפירות הם של עזיקה, ולפי אחד הפירושים הכוונה היא לפירות שגדלו ברשותו של הגוי בשנת השמיטה במקום מגודר ומשומר, ויש בהם קדושת שביעית. זוהי ראייתו הראשונה של המבי"ט לשיטתו שיש קדושת שביעית בפירות שגדלו ברשותו של גוי בארץ ישראל, וכידוע הבית יוסף חולק עליו וסובר שאין בהם קדושת שביעית. וההבדל ביניהם למעשה - שלדעת המבי"ט: א. יש לשמור פירות של גוי בדיני קדושת שביעית. ב. אין צורך לעשרם, אבל הבית יוסף סבור שאין על הפירות קדושת שביעית, וחייבים בתרומות ומעשרות, אם המירוח נעשה על ידי יהודי.
החזון איש אמר שמרן הב"י חזר בו בסוף ימיו והודה לדברי המבי"ט, וכן כתב המהרימ"ט (ח"א סי' מ"ב) שהבית יוסף חזר בו. וכן נהגו חלק מבני אשכנז ובעיקר אלה הגרים בבני ברק. אך החיד"א (בברכ"י סי' של"א ס"י) כתב שמרן הב"י לא חזר בו. והראיה לכך שבשנת של"ד מעיד הרב משה גלאנטי על דברי הב"י, וזמן זה היה לאחר פטירתו של הב"י, וכן נהגו בירושלים כולם כדעת מרן הב"י שפירות של גוי - אינם קדושים בקדושת שביעית.
הרב מרדכי אליהו זצ"ל (מאמר מרדכי, שביעית, סימן ד) כתב שסיפר לו הצדיק והחסיד רבי אריה לוין זצ"ל, שהגר"א היה סובר כדעת המבי"ט, ובדרכו לארץ ישראל עבר דרך העיר קושטא ושם פגש את רבי חיים אבולעפיה (הראשון) והוא סיפר לגר"א שתלמידי הב"י החרימו את כל מי שיפסוק כנגד דעת הב"י בנושא זה. וכששמע זאת הגר"א החליט להמנע מלעלות לארץ כדי שלא יצטרך לנהוג נגד דברי הב"י, ואף לחומרא לא רצה לפסוק נגדו בארץ ישראל.
