דרך נינוחה / רפי זברגר

יבמות קיט ע''א-ע"ב
  

הקדמה 

נלמד את המשנה הפותחת את הפרק האחרון במסכת. הפרק נקרא ''האשה בתרא''. פרק זה הוא הפרק האחרון (בתרא) מבין שלושה פרקים המתחילים במילה ''האשה''.
האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים, ובאו ואמרו לה מת בעליך - לא תנשא ולא תתייבם, עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה.
אשה נשואה ואין להם ילדים, והבעל והצרה יצאו לחוץ לארץ, ואחר כך באו עדים והעידו שהוא מת. פוסקת המשנה שאסור לה להתייבם מחשש שמא צרתה מעוברת ואז אינה עומדת ליבום ולכן אסורה לאחי בעלה (משום אשת אח), ואסור לה גם להינשא שמא אין צרתה מעוברת, ואז היא זקוקה לייבום ואסורה על כל האנשים בעולם, עד שתתייבם או תחלוץ.
היתה לה חמות - אינה חוששת.
במצב נוכחי אין לבעל המת אחים, ולכן הייתה צריכה להיות מותרת לעולם. אך לכאורה יש לחשוש שמא חמותה תלד בן נוסף והוא יצטרך לייבמה, פוסקת המשנה בכל אופן שאין חוששים לכך, והיא מותרת לעולם.
רש''י מסביר מדוע ברישא חוששים שמא צרה מעוברת ואילו במקרה זה אין חוששים שמא חמותה התעברה, כיוון שברישא מספיק שהצרה מעוברת ותלד זכר או נקבה, בכל מקרה לידה שכזאת תפטור מייבום. מה שאין כן בחמתה, שם צריך שיוולד בן זכר, ולכך לא חוששים (גם שתהיה מעוברת, וגם שיוולד בן זכר).
יצתה מליאה - חוששת, רבי יהושע אומר: אינה חוששת.
אבל אם חמותה הייתה בהריון (בלשון המשנה ''יצאה מלאה'') באנו למחלוקת תנאים האם יש לחשוש ללידת בן, שיהיה אח בעלה המת ותיזקק לייבום ממנו. תנא קמא חושש לכך ואוסר אותה לעולם, ורבי יהושע סובר שאין חשש לכך.
רבי יהושע לא חושש כיוון שסיכוי שיוולד בן זכר הוא מיעוט המקרים. שכן, יש חשש שהחמה תפיל, ואם לא הפילה חמישים אחוז שתלד נקבה, 
 

הנושא

לא תנשא ולא תתייבם וכו'. ולעולם?
שואלת הגמרא, האם המשנה פוסקת ברישא שאסור לאשה להינשא ולהתייבם לעולם? הרי לכאורה יכולה האשה לחלוץ ואז תהיה מותרת לעולם ממה נפשך. אם הייתה זקוקה לייבום – הרי חלצה. ואם לא הייתה זקוקה – הרי היא מותרת לעולם. בשאלה זו באנו למחלוקת אמוראים:
אמר זעירי: לעצמה - שלשה חדשים, לחברתה - תשעה, וחולצת ממה נפשך.
זעירי אומר כי מחשש שמא היא מעוברת, אסור לה לכל אשה להינשא שלושה חודשים אחרי מות הבעל כפי שכבר למדנו לעיל (מב:). שם למדנו כי אסור לה גם לחלוץ באותם שלושה חודשים, לפי הכלל ''כל שאינו עומד לייבום (שמא מעוברת) גם אינו עומד לחליצה''.
לגבי החשש שמא צרתה מעוברת – צריכה להמתין תשעה חודשים שמא תלד ותהיה פטורה מייבום. חליצה בזמן זה גם אינה מועילה, כיוון שאם אמנם יש לצרה וולד בן קיימא, במקרה זה החליצה אינה פוטרת אלא הוולד, אלא רק לאחר שיצא לאוויר העולם.
רבי חנינא אמר: לעצמה - שלשה, לחברתה - לעולם.
רב חנינא מסכים לראשית דבריו של זעירי, שמשום עצמה צריכה להמתין שלושה חודשים, אך לגבי הצרה הוא חולק וסובר שהיא אסורה כל עוד לא נודע לה האם צרתה ילדה או לא.
ותחלוץ ממה נפשך!
שואלת הגמרא על רבי חנינא: מדוע שלא תחלוץ לאחר תשעה חודשים ותהיה מותר ממה נפשך. אם הצרה ילדה – הרי היא פטורה מייבום, ואם לא – הרי חלצה לאחר זמן העיבור.
אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין אמרי תרוייהו: גזירה שמא יהא ולד בן קיימא, ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה.
אביי ורבי חנינא עונים ואומרים שאם אמנם הצרה ילדה, הרי חליצתה אינה תקיפה, והיא לא נקראת חלוצה ולכן תהיה מותרת לכהן (חלוצה אסורה לכהן), ועקב צורך בהכרזה מעין זו, אוסר אותה רבי חנינא לעולם, עד שתדע האם צרתה ילדה או לא.
וליצרכה!
ממשיכה הגמרא להקשות: ומה בכך, מדוע שלא תחלוץ ואם אמנם יוודע בהמשך שצרתה ילדה, נכריז עליה ונאמר שהיא אינה חלוצה ומותרת לכהן.
דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה, ואמרי: קשרו חלוצה לכהן.
עונה הגמרא שאנו חוששים לאנשים שידעו שהיא חלצה, אך לא ישמעו את ההכרזה. ואם היא תינשא לכהן (בעקבות ההכרזה) הרי שעלולים לחשוב כי חלוצה מותרת לכהן. חשש זה אנו מנסים למנוע, ולכן לא מכריזים, ולכן היא אסורה לעולם, עד שיוודא לה האם צרתה ילדה.

מהו המסר

למדנו כי אין משמעות לחליצה בזמן שיש לצרתה עובר בן קיימא (לכן אינה יכולה לחלוץ בתוך תשעה חודשים).
דין מעניין זה כבר למדנו לעיל (ל''ה:) והוא בעצם קובע כי כאשר יש לנו ''פיתרון באופק'' – עובר שיוולד לצרה, הרי שאין לעשות פעולות אחרות (חליצה), רק כדי ''ללכת על בטוח''.
משמעות הפסיכולוגית של הלכה זו יכולה לומר לנו שאם אנו הולכים באפיק מסוים, הרי שיש ללכת עם כל הלב והנשמה באותו אפיק, ולא לחשוב כל הזמן, אולי כיוון זה אינו נכון, ונפעל במקביל גם באפיקים אחרים.
מצד אחד אנו רוצים ''להגיע אל המטרה'', ולכן מנסים כל הזמן למצוא את הדרך הנכונה והאמיתית כדי להגיע אליה. אך אם כל הזמן ניתזתז בין הכיוונים השונים, ייתכן שלא נתפוס אף כיוון, ויצא שכרנו בהפסדנו.
לכן, אם תפסנו כיוון, הרי שיש להתמיד באותו ערוץ עם כל הכוח, ולא לחשוב כל הזמן, אולי דרך זה אינה נכונה וננסה גם את הדרך השנייה. אם אמנם ננהג כך, הרי שגם תהיה לנו ''נינוחות'' גדולה יותר, ללא מתחים וחששות מיותרים כל הזמן. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]